האנטישמיות והגזענות בהשקפה הנאצית
האנטישמיות ותורת הגזע תופסות מקום מרכזי באידיאולוגיה הנאצית. השוני בתפיסת האנטישמיות הנאצית, לעומת האנטישמיות המסורתית היא בתרגום למעשים ובחוסר היכולת לשנות את המצב ולהצטרף לגזעים אחרים.
יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, תיאר את בעיות היהודים:
” היהודים הם אויב העולם, מחריב האנושות, טפיל בין האומות,
בכור השטן והתגלמות הרוע”.
גבלס מציג את היהודים כגזע המתכוון להשתלט על העולם כדי לנצל אותו, וכדי להוכיח זאת הוא מתאר את : הארגון הקהלתי של היהודים, הפיזור בין ארצות העולם, הסודיות סביב מעשיהם, הם תופסים עמדות מפתח בתחומי הכלכלה והפוליטיקה הם שולטים בבנקאות, בתקשורת, בקולנוע, בספרות ובאמנות.
• המרכיב העיקרי באנטישמיות הנאצית הוא תורת הגזע. הגזעים המרכיבים את העולם שונים באיכות, באופי ובכישורים הגופניים והרוחניים. בראש הגזעים עומד הגזע הארי, המשובח ביותר, הגרמנים ובהם טמונים כוחות היצירה, הגבורה והיופי. היהודים לעומת זאת, הם מגזע שפל והרסני. למעשה, אין אפשרות לשנות את המצב הבסיסי הזה משום שהגזע הוא עניין תורשתי – גנטי.
תפקידו של הגזע הארי הוא לשלוט וליצור סדר חברתי חדש. רעיונות אלו מופיעים בספרו של היטלר “מיין קאמפ” ויש להם שתי מטרות:
- גורם אידיאולוגי שנועד ללכד את העם הגרמני.
- לטפח אצל הגרמנים את רגש העליונות.
• היטלר חידד את האנטישמיות המסורתית – היהודי הוא רע, שצריך לסלק מן העולם כדי לבנות סדר חברתי חדש. השנאה ליהודים היא קבועה, הדם ומוצא הגזעים הם גנטיים ואין אפשרות לשנותם. הניסיונות של היהודים להתבולל הם יותר מסוכנים לעם הגרמני, שכן ההתבוללות תהרוס את העם הגרמני. האידיאולוגיה הנאצית הפכה למדיניות הרשמית של המשטר הנאצי.
המיוחד באנטישמיות הנאצית הוא מרכיב הגזענות. הגזענות היא התוספת שהנאצים הוסיפו לצורות האנטישמיות הקודמות. אם התפתחות האנטישמיות כוללת ביטויים דתיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים עד הנאצים, הרי שהגזענות היא ביטוי לאנטישמיות בגילגול הנאצי.
מרגע שהיהודים הוגדרו כגזע, הם אינם יכולים להימנע מגורלם ומאופיים, רק השתלטות על העמים, הרס, חורבן וכל הרוע האפשרי, לכן לפי התפיסה הנאצית הפתרון המתבקש הוא חיסול והשמדת הגזע היהודי.