מדיניות העות’מנים כלפי היישוב היהודי

מדיניות השלטון העות’ומני והישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה היו בארץ ישראל כ 85 אלף יהודים. במהלך המלחמה פעל השלטון הטורקי בשתי דרכים עיקריות, הראשונה כלכלית, תוכנית לריכוז המשק הלאומי  לצורך המלחמה, והשניה לאומית, ביטול היחס המיוחד למיעוטים תחת שלטונו.

בתחילת המלחמה ביטל השלטון העותמני  את “הקפיטולציות” ( זכויות יתר לאזרחי ולמעצמות אירופה), ובעקבות זאת נפגע מאוד מעמד היהודים. למעשה הם נותרו ללא הגנה, משום שעד אז נהנו מאזרחות זרה. עם הצטרפות האימפריה העות’מנית למלחמה לצידה של גרמניה (מדינות המרכז), החליט השלטון הטורקי לגרש את כל  התושבים הזרים – כל האזרחים שהגיעו מהמדינות אירופה (מדינות ההסכמה). כל תושבי האימפריה העות’מנים חויבו להתגייס לצבא או לעזוב את הארץ.
בישוב היהודי התעורר ויכוח כיצד לנהוג. חלק מתושבי המושבות חשב שצריך להביע נאמנות לטורקים ובכך לשמר את הישגי היישוב ולכן התעתמנו והתגייסו לצבא הטורקי, וחלק עזב בעיקר למצרים, שם היה מחנה צבאי בריטי גדול. מ 1915 הכביד השלטון את יחסו כלפי היהודים עד כדי רדיפה וצייד את יהודי יפו וירושלים. התוצאה הייתה, שיהודים רבים, 12-15 אלף  עזבו לכיוון מצרים מקום שנשלט ע”י בריטניה, חלק המשיך את דרכו לארה”ב ולמקומות אחרים.
לשלטון העות’מני היו סיבות רבות להתייחס בחשדנות למתיישבים יהודים בארץ ישראל, למשל:
  • עולים  מרוסיה – מאמצע המאה ה – 19 רוסיה הייתה מעורבת בניסיונות לפגוע באינטרסים עות’מנים. רוסיה עוררה הלאומיות בקרב העמים הסלאבים בבלקן, היא ניסתה להחדיר את השפעתה לאזור המזרח התיכון. רוסיה נתפסה כמעצמת אויב. העובדה שרבים מהעולים הגיעו מרוסיה החשידה אותם כמרגלים לטובת רוסיה.
  • מגן האיסלאם – השלטון העות’מני ראה את עצמו כאחראי וכמגן על המקומות הקדושים לאיסלאם. הוא חשש לאבד את המקומות הקדושים בארץ הקודש ליהודים ולכן התנגד לפעילות של התנועה הציונית בארץ ישראל.
  • קשרים במערב – יהודי ארץ ישראל שמרו על קשרים עם קהילות היהודים במערב ( תרומות, כספי “החלוקה”, שד”ר). השלטון העותומני חשד שפעילות זו מנוצלת למטרות ריגול כמו במקרה של ניל”י.
  • ארץ ישראל כבסיס צבאי – במהלך המלחמה לאחר שהעות’מנים כשלו בהדיפת הבריטים מאזור תעלת סואץ, ארץ ישראל הפכה להיות הבסיס הצבאי הטורקי  הגדול באזור. ובעקבות זאת תושבי הארץ נדרשו לסייע ולתמוך בצבא הטורקי. דרישה זו מתבטאת בחובת ההתעתמנות, הגיוס לצבא, סיוע כלכלי לצבא.

מדיניות השלטון העות’ומני והישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה.בתחילת מלחמת העולם הראשונה היו בארץ ישראל כ 85 אלף יהודים. במהלך המלחמה פעל השלטון הטורקי בשתי דרכים עיקריות, הראשונה כלכלית, תוכנית לריכוז המשק הלאומי  לצורך המלחמה, והשניה לאומית, ביטול היחס המיוחד למיעוטים תחת שלטונו.

היישוב במהלך מלחמת העולם הראשונה

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם