היודנראטים והדילמות לפני ובזמן ביצוע “הפתרון הסופי”

היודנראטים בגטאות

 מייד בתחילת מלחמת העולם השנייה החליטו הנאצים להקים גטאות ( מחנות ריכוז) בשטחי הכיבוש באירופה, שינוהלו על ידי יודנראטים (מועצת היהודים). ההחלטה הזו נגזרה מאיגרת הבזק בספטמבר 1939.  היודנראטים פעלו בהתאם להוראות שקיבלו מהגרמנים, תפקידם היה למלא את כל ההוראות, לנהל את הגטאות, לפתור כל בעיה בגטו, תוך כדי תיאום עם השלטונות הנאצים.

פעולות היודנראט, הם: החרימו רכוש יהודי, הסגירו יהודים מפירי חוק, הכינו רשימות של יהודים לעבודות הכפיה, אכפו את חוקי הגסטפו. בשלב מאוחר יותר הם פיקחו על המסחר בגטו, הם הנפיקו בולים והדפיסו כסף מיוחד לגטו.

בזמן “הפתרון הסופי”, היודנראטים נדרשו להכין משלוחים, “אקציות”, של יהודים למחנות ההשמדה.

פעילות יודנראטים השתנתה עם הזמן. בשלב המעבר לגטאות הם ניסו  לדחות את הוראות הנאצים, הם ניסו להרוויח זמן בכל פעולה, הם ניסו למנוע ענישה קולקטיבית, הם ניסו להוכיח לגרמנים שיהודי הגטו יכולים להועיל למאמצי המלחמה, הם ניסו לארגן מקום למגורים, לספק מזון תושבי הגטו, הם ניסו לארגן פעילות תרבותית, חברתית כדי לעודד את התושבים ולמצוא נחמה ביחד.
מרגע שהיהודים רוכזו בגטאות, השתנתה פעילותם של היודנראטים, והם ניסו  להשיג מזון, תרופות מידי סוחרים פולנים, הם ביצעו עסקאות של מזון תמורת מוצרים או כסף שנאסף מתושבי הגטו. היודנראטים סייעו והקימו גופים לסיוע והקלת המצוקה, הקימו בתי חולים ומרפאות, הקימו מטבחים משותפים, בתי ספר כדי להתמודד עם התנאים הקשים ועם התמותה המוגברת בגטאות.

היחס ליודנראטים השתנה עם הזמן, בהתחלה תושבי הגטו ראו ביודנראט גוף חיובי, שתפקידו לסייע ליהודים להתמודד עם תנאי החיים הקשים בגטו, ובהמשך כאשר הגרמנים הגבירו את הפיקוח והדרישות, כמו הכנת משלוחי יהודים להשמדה, היחס כלפיהם השתנה וראו בהם יותר משתפי פעולה עם הנאצים.

 התמודדות היודנראט עם התנאים הקשים הייתה שונה מגטו לגטו. רוב היודנראטים האמינו, שעבודתם חשובה, ואפילו מסייעת לקיום והישרדות היהודים בגטאות. הם האמינו, שככל שיוכיחו לגרמנים את חשיבות פעילות הגטאות, כך יוכלו להציל את היהודים ולדחות את השמדת תושבי הגטו. היודראטים התמודדו עם דילמות קשות מאוד בין החובה לציית לגרמנים לבין החובה לסייע ליהודים, בידיעה שהגרמנים עלולים להעניש בחומרה אותם אישית ואת תושבי הגטו ללא הבחנה.
בכל ההתמודדות הייתה שונה, למשל בגטו , היודנראט העדיף להתאבד ולא לשלוח ילדים יהודים אל מותם. בגטו לודז’, היודנראט ביקש מתושבי הגטו לסייע לו  ולהביא מרצונם את הילדים והחולים לאקציות. בגטו , היודנראט העביר רשימות לנאצים והצדיק זאת בצורך להציל יהודים רבים ככל האפשר.


סוגי התמודדות
, אפשר לראות כיצד התמודדו היודנראטים עם החובה לשתף פעולה מצד אחד, ועם הצורך לפעול למען היהודים, מצד שני.

  • היו יודנראטים, שסירבו לשתף פעולה עם הגרמנים, ופרשו מתפקידם.
  • היו יודנראטים ששיתפו פעולה כדי להעניק שירות לקהילה, אבל סירבו לארגן משלוחים יהודים להשמדה, והתפטרו מתפקידם עם תחילת האקציות וחיסול הגטאות. דוגמה לכך היה אדם צ’ארניקוב, גטו ורשה, הוא התאבד לאחר שקיבל הוראה לספק רשימה יומית של 6,000 איש להשמדה.
  • היו יודנראטים ששיתפו פעולה, כדי להציל יהודים, הם פעלו להפוך את הגטו לפרודוקטיבי.  כמו יעקב גנס מגטו וילנה. גנס שיתף פעולה כדי להציל רבים מתושבי הגטו. עם חיסול עם חיסול גטו וילנה, הוצא גנס להורג יחד עם יהודי הגטו.
  • היו גם יודנראטים, ששיתפו פעולה מתוך אינטרס אישי: כדי להגן על עצמם, כדי להגן על משפחותיהם או למען בצע כסף. היודנראטים, כמו שאר תושבי הגטו, נשלחו להשמדה כשהנאצים לא נזקקו להם עוד.

 יודנראטים בגטאות לודז’, וורשה.

 מרדכי חיים רומקובסקי- יודנראט בגטו לודג

גטו לודז’, רומקובסקי מונה על ידי הנאצים לעמוד בראש היודנראט בלודז’, הוא  קיבל סמכויות לניהול הגטו הוא סייע להקים מטבחים משותפים, שירותי תברואה, משטרה היהודית בגטו. לקראת סוף 1942 החלו הגרמנים לחסל את הגטו, הכוונה לשלוח את היהודים למחנות ההשמדה.  רומקובסקי הצליח לשכנע את תושבי הגטו, שכדאי למסור ילדים וחולים, כדי להציל את שאר הגטו.
בדבריו של רומקובסקי ניתן להבין את המניעים ודרכי ההתמודדות בדילמה הקשה הזו:
” על הגטו ירדה מכה קשה. דורשים מאתנו את היקר ביותר, ילדים ואנשים זקנים… האם עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים ? … לא היינו מודרכים מהמחשבה כמה יאבדו, אלא כמה ניתן להציל…  אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף! ואם לא עלולים להילקח גם אחרים. …תנו לי את החולים, ובמקומם אפשר יהיה להציל את הבריאים. … בשעה זו מוכרחים לשקול ולמדוד את מי יש להציל, מי יכול להינצל ואת מי מותר להציל.”
התוצאה הייתה ש 20 אלף יהודים נשלחו להשמדה במחנה חלמנו. ב 1944 חוסל הגטו אוכלוסיית הגטו, כולל רומקובסקי ומשפחתו נשלחו למחנות ההשמדה: חלמנו ואושוויץ.

 ד”ר אלחנן אלקס – יו”ר היודנראט בגטו קובנה,
אלקס היה רופא בבית החולים היהודי “ביקור חולים” שבקובנה.

מיד עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, נכבשה קובנה. היהודים נדרשו לבחור יודנראט תושבי קובנה בחרו את אלקס לעמוד בראש היודנראט.

ד”ר אלקס  היה ציוני פעיל ציבורי. בראשותו הוקמו בגטו גופים ומוסדות לסיוע לאוכלוסיית הגטו, שיתף פעולה עם המחתרת והפרטיזנים נגד הנאצים. עם התקדמות הצבא הרוסי הועבר הגטו לגרמניה ושם נפטר אלחנן אלקס.

 אדם צ’רניאקוב – יו”ר היודנרט בגטו וורשה

עמד בראש היודנרט בוורשה מה-23 בספטמבר 1939 ועד 23 ביולי 1942. צ’רניאקוב פעל כדי למנוע התערבות ישירה של הגרמניים בענייני הגטו. צ’רניאקוב נמנע להסגיר יהודים לגירוש וב-23 ביולי 1942 התאבד.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם