הגטאות 1939-1941

שלב הגטואיזציה (1939-1941)

מינוי יודנראט ( מועצת יהודים), ההוראות לפעילות היודנראטים ניתנו על ידי  ריינהרד היידריך באיגרת הבזק (21/9/1939) ובהוראה מיוחדת של הנס פרנק – מושל הגנרל גוברנאמן (28/11/1939).

איגרת הבזק של ריינהרד היידריך נועדה לנצל את הסמכות של המנהיגים היהודים, והפקודה של הנס פרנק חייבה את כל הקהילות לבחור יודנראט בבחירות פנימיות ולדווח לשלטון הגרמני שיאשר את הנציגים שנבחרו או שיבחר נציגים אחרים.

לרוב הטילו הגרמנים את תפקיד הקמת היודנראט על אדם, שבחר את שאר הנציגים.
אך ככל שיותר יהודים היגרו ועזבו או נרצחו, נבחרו פעילים יהודים מהקהילה.
הגרמנים ראו ביודנראט אחראי לביצוע הוראותיהם, ותפקידם לפתור כל בעיה שתעלה. היודנראט היה הגוף המקשר בין השלטון הנאצי לבין היהודים.

המשימות שהוטלו על היודנראטים הלכו והתרבו, הם נאלצו לספק לגרמנים כוח עבודה לביצוע המדיניות האנטי יהודית. פעולת ריכוז היהודים ובידודם מהאוכלוסייה המקומית נעשתה באכזריות, תוך כדי התעללות והשפלתם. יהודים רבים נשלחו למחנות עבודה ורבים הוצאו להורג. אכזריות זו הייתה שלב מקדים לקראת השמדה שיטתית של היהודים, שתחל להתבצע אחרי הפלישה לרוסיה (מבצע ברברוסה).

מטרות והסברים להקמת הגטאות:

ריכוז היהודים בערים המרכזיות בפולין היה הבסיס להקמת הגטאות. הגטאות נועדו לבודד את היהודים מהסביבה שבתוכה חיו ולנשל אותם מרכושם (בהתאם לפקודת היידריך הותר ליהודים לקחת איתם רכוש מועט).

הגרמנים נימקו את ריכוז היהודים בגטאות באופנים שונים:

  • היהודים מסייעים לשודדים ולטרוריסטים.
  • ריכוז היהודים נועד למנוע הפצת מחלות מדבקות.
  • ריכוז היהודים הוא לשם הגנה עליהם בלבד.

למעשה נועדה מדיניות זו לבודד את היהודים ולנתק אותם מכל מגע עם העולם החיצון. למרות הפעולות והגזירות השונות שהוטלו, עדיין לא התבצע רצח שיטתי.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם