הרקע לכינוס ועידת אויאן, את הועידה יזם נשיא ארה”ב רוזוולט ומטרתה הייתה לדון בנושא הפליטים באירופה. המטרה היא ליצור פתרונות מבלי לשנות את חוקי ההגירה של המדינות עצמן. בוועידה השתתפו כל מדינות אירופה וארה”ב (32 מדינות).
במהלך דיוני הוועדה הביעו המדינות המשתתפות את הזדהותם המלאה עם הפליטים, אבל מרבית המדינות התנגדו לפתרון בעיית הפליטים בארצם. בריטניה טענה, שאין ברחבי האימפריה הבריטית מקום לפליטים, ואין להעבירם לארץ ישראל ולייבא את בעיותיה של אירופה.
צרפת טענה שקלטה כבר המון פליטים.
נציגי אוסטרליה וניו-זילנד טענו, שאינן מעוניינות ליבא בעיות של גזענות ואנטישמיות לארצותיהם.
נציג קנדה, טען שבעקבות המצב הכלכלי הקשה, שקנדה אינה יכולה לקלוט מהגרים.
כפי שניתן לראות מרבית מדינות אירופה דחו את הפתרונות בארצם, ולמעשה מצוקת הפליטים לא נפתרה. בסופה של ועידת אויאן הוחלט שארה”ב תקלוט את יתרת מכסת ההגירה, 27 אלף מהגרים מגרמניה ומאוסטריה. הולנד הסכימה לקלוט מהגרים לתקופת מעבר, דנמרק הסכימה לקלוט מעט מהגרים. הרפובליקה הדומיניקנית הסכימה לקלוט 100 אלף מהגרים לתחומה, אך בפועל מעטים מאוד הגיעו לשם.
ניתן לראות, שועידת אויאן לא הצליחה לגייס את מדינות אירופה לפתור את בעיית הפליטים באירופה, מרבית המדינות לא היו מוכנות, אלו שהיו מוכנות הסכימו למכסה מצומצמת, נוסף לזאת גם מכסות המהגרים האלו לא הושלמו, בעקבות הקשיים שהערימו הגרמנים על המהגרים.
התוצאות המשמעותיות של ועידת אויאן הן, שמצד אחד מרבית מדינות העולם לא ראו בבעיית הפליטים בעיה שונה מבעיית המובטלים או מהגרים מסיבות שונות, מצד שני השלטון הנאצי קיבל חיזוק למדיניותו האנטי יהודית בצורת התעלמות מדינות העולם לגורל היהודים. נוסף לזאת, גם היהודים הבינו שאין מי שיסייע להם בצרתם, והצלתם לא תבוא ממדינות אירופה, שנמנעו מהפעלת לחצים על גרמניה לשנות את יחסם ליהודים.