עבודת ההווה

“עבודת ההווה” היא ניסיון להמשיך לפעול לחיזוק הקשר בין יהודי התפוצות לבין עליה לארץ ישראל לצד ההכרה, שאולי עדיין לא הבשילו התנאים לכך. לכן יש צורך להֶעֳרך אחרת, לחזק את המודעות ואת החינוך הלאומי יהודי במסגרות שונות במדינות אירופה. לאחר מכן, מתי שהוא בעתיד לשוב ולעודד את הגשמת הרעיון הציוני, עלייה לארץ ישראל.

בתקופה זו, מחצית שנייה של המאה  ה – 19, התנועה הציונית נאבקה על מעמדה ביחס לתנועת הבונד. תנועת הבונד היא תנועה יהודית סוציאליסטית, שפעלה במזרח אירופה ודחתה את הרעיון הציוני, ראתה בו חלום והזיה. תנועה זו האמינה שהיהודים צריכים להשתלב במקומותיהם, לשמור על יהדותם, לטפח שפה לאומית (יידיש) ולהלחם באנטישמיות במדינות אירופה.

הכישלון הדיפלומטי של הרצל, והמאבק סביב הצעת אוגנדה גרם לחשש מבריחת חברים מהתנועה הציונית והתפרקותה. בנוסף למאבק עם תנועת הבונד, שהציעה לאומי אחר – השתלבות ומאבק באנטישמיות במדינות אירופה.
חלק מהפתרונות היו במסגרת  “עבודת ההווה”.

מהי עבודת ההווה ?

עבודת ההווה, היא צורה חדשה של פעילות ציונית. פעולה שנועדה לפעול למען חיזוק ושיפור מעמד היהודים והתנועה הציונית בגולה.
בשלב ראשון יש לבצע “עבודת הווה” לפתח מודעות לאומית, לדאוג לשיפור מתמיד בחיי היהודים, על ידי הקמת גופים, מוסדות, מסגרות חינוכיות וכלכליות באירופה. תפיסה זו מתחשבת בעובדה שהרעיון הציוני, של לקום ולהגר במטרה להקים מדינה יהודית הוא רעיון מופשט ואינו מובן להמוני היהודים, לכן הקמת מערכות חברתיות וכלכליות יסייעו בעתיד לגיבוש ועליה של יהודים לארץ ישראל.
עבודת ההווה היא למעשה ההיפך מעליה והשקעת מירב המאמצים בהשגת המטרה של הקמת מדינה יהודית, אלא נסיגה זמנית כדי לחזק ולהכשיר את יהודי הגולה לקראת הגשמת המטרה הציונית בעתיד.
לפעילות הציונית במסגרת עבודת ההווה היו  מספר יעדים: חינוך לאומי, סיוע כלכלי ופעילות תרבותית. ראשי התנועה הושפעו מתפיסתו הרוחנית של אחד  העם( גיבוש התרבות והזהות היהודית הרוחנית לפני ההגשמה הפיזית והעלייה לארץ ישראל).

במסגרת “עבודת ההווה” הוקמו המסגרות הבאות:
“החדר המתוקן הציוני”: לימודים בבתי-ספר ובחדרים, שעברו מודרניזציה של לימודי הקודש, ובנוסף להם נלמדו ההיסטוריה היהודית ולימודי ארץ ישראל. בחדר המתוקן למדו בנים ובנות יחד, למרות התנגדותם של החוגים הדתיים והחרדים, שחששו מתהליכי החילון וההשכלה. לחדר המתוקן היו מתנגדים רבים, החוגים הדתיים, החוגים המסורתיים שחששו שילדיהם לא יוכלו להשתלב בחברה הכללית, גם בקרב המשכילים הייתה התנגדות, משום שחששו שהלימודים יחסמו את השתלבותם בשירות הציבורי והממשלתי במדינה, גם השלטון ראה בחדר המתוקן גורם בדלני המעודד את הלאומיות היהודית ברוסיה.
“כיבוש הקהילה” – גופים כלכליים שנועדו לסייע כלכלית וחברתית לקהילות היהודיות: פעילי התנועה הקימו בקהילות היהודיות קופות לעזרה הדדית, לתמיכה בבעלי מלאכה ובסוחרים, תרומות למשפחות וליחידים שנזקקו לסעד ולסיוע משפטי. הוקמו גם מפעלים שקלטו מובטלים, ובנוסף הוקמו מועדוני תרבות וספרות בנושאים לאומיים.

השפה והתרבות העברית, החייאת השפה העברית סימלה בעיני הציונים במזרח-אירופה את רעיון התחייה הלאומית היהודית.  משכילים, בעיקר במזרח אירופה, ראו בטיפוח הלשון, הספרות, ההיסטוריה והעיתונות העברית שיבה אל התפיסה הלאומית של היהדות ומחסום בפני ההתבוללות והשילוב עם החברה הנוצרית. את מיקומה וחשיבותה של החייאת השפה העברית הבליטו אנשי העלייה הראשונה תוך ניסיונם להחדירה לחיי היום-יום, לעיתונות ולבתי-הספר. האישים הבולטים בטיפוח השפה העברית הם: , ליליינבלום ואליעזר בן יהודה.

 

דפוסי פעילות במדינות אירופה

דפוסי פעילות בארצות האיסלם

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם