מה בין אי-ציות מטעמי מצפון לבין אי-ציות מסיבות פוליטיות
אי-ציות מטעמי מצפון הוא אי-ציות הנובע מהתנגשות בין חובת הציות לחוק לבין מחויבותו של האדם לערכיו האישיים בתחומי צדק, מוסר ואמונה. אי-ציות זה נובע מכך שהאדם רואה בציות לחוק זה פגיעה במצפונו. הסרבן המצפוני נשמע לצו מצפונו ומעמיד את השקפתו המוסרית, את העקרונות המוסריים עימם הוא מזדהה, מעל החוק. סרבני מצפון בדרך כלל נוטלים אחריות מלאה על מעשיהם, והם מוכנים לעמוד לדין ולקבל עליהם את העונש, ובלבד שלא יאלצו לפעול בניגוד למצפונם.
בניגוד לאי-ציות מטעמי מצפון, אי-ציות לחוק מטעמים פוליטיים מכוון בדרך כלל כלפי השלטון ומטרתו להביא לשינוי מדיניות בתחום זה או אחר. גם הסרבן מסיבות פוליטיות בדרך כלל נוטל אחריות על מעשיו.
ההבדל בין הסרבן המצפוני לסרבן מסיבות פוליטיות נובע מכך שהסרבן המצפוני אינו מנסה לשנות מציאות או מדיניות פוליטית, הוא אינו מוכן לציית לחוק המנוגד לערכיו המוסריים; ואילו עבריין מסיבות פוליטיות פועל על מנת לשנות את מדיניות הממשלה ופעולותיה.
בניגוד לסרבנות המצפונית, המוכרת במספר מדינות דמוקרטיות, אי-ציות לחוק מטעמים פוליטיים נחשב לסרבנות פסולה. הסיבה לכך היא שהמדינה אינה יכולה להתקיים ולתפקד במצב שבו הציות לחוק נתון להכרעה אישית של כל אדם. לכן נקבע כי בכל מדינה האזרחים חייבים לציית לחוק אפילו אם החוק נוגד את השקפתם הפוליטית.
"פקודה בלתי-חוקית בעליל"
"פקודה בלתי חוקית בעליל" היא פקודה שכל אדם מבין שאין לציית לה, משום שהיא נוגדת למצפונו של כל אדם רגיל.
לא כל אי ציות לחוק לפקודה או לצו נחשב לעבריינות. ישנם מקרים פרטיים ומיוחדים שבהם החוק, הפקודה או הצו אינם חוקיים בעליל. במקרה כזה ציות לחוק, לצו, לפקודה הוא עצמו הופך לפקודה בלתי חוקית בעליל. הכוונה למקרה קיצוני של חוק הסותר בתוכנו את קווי היסוד של חברה מתוקנת. מקרים כאלו נוכחים בעיקר במערכת הצבאית ודוגמא לכך היא אירועי כפר קאסם אוקטובר 1956.
פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה שכל אדם רגיל , גם מי שאינו מתמצא בחוק ומשפט, מבין שאין לציית לה, משום שהיא נוגדת את מצפונו של כל אדם רגיל.
"מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת, ‘אסור!’….אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום ומושחת…" (השופט אהרון ברק)