המפנה במלחמה מחודש אפריל ועד ל 14/5/1948
בזמן המלחמה הפנימית נקט הישוב היהודי בפעולות להקמת המדינה, והניח לבריטים לשמור על השקט והביטחון. ההוראות שניתנו ל"הגנה" היו לעסוק בהתגוננות ולהבליג על פעולות הערבים. ההתייחסות לאירועים כאל מלחמת אזרחים הובילה להמשך מדיניות ההבלגה שהייתה נהוגה במהלך שנות ה –30. אמנם, הערבים שאפו להפוך את האירועים למלחמה על ארץ-ישראל, אבל יחס היהודים שמר על ההיקף ועל צורת הלחימה כמלחמת אזרחים, אירועים, פרעות.
בתקופה זו שלט הישוב היהודי בערים המעורבות ובכפרים, אבל נתקל בקשיים וכישלונות רבים במאבק על השליטה בדרכים.
המפנה במלחמה קשור לשני גורמים:
- מעבר לשיטת לחימה התקפית – צבא נלחם כדי לכבוש ולהשתלט על שטחים.
- מדיניות הפינוי הבריטי – התקדמות יציאת הבריטים מארץ ישראל
עם קבלת ההחלטה של "ההגנה", בלחצו של ד.ב. גוריון לעבור לשיטת לחימה התקפית "תוכנית ד".
"מבצע נחשון", הוא המבצע הראשון, ומטרתו הייתה לסייע ולהקל את המצור על ירושלים, לאור הקשיים בכישלון שיטת השיירות. במבצע זה השתתפו כ 1500 לוחמים מיחידות שונות במטרה לפרוץ את הדרך לירושלים, לכבוש כפרים בדרך ולהחזיק בהם כדי להגן על הדרכים. למרות שהמבצע נכשל, משום שהדרך נחסמה שוב, ניתן לראות הישגים כמו:
תחילת המעבר לתפיסה התקפית, שליטה טריטוריאלית, זירוז הקמת החטיבות.
מפנה חיפה, זהו אירוע חשוב מאוד והוא קשור לפינוי הבריטי. הבריטים נסוגו במהירות רבה מחיפה, עובדה זו העניקה יתרון לצד המאורגן יותר, לישוב היהודי. התגובה הערבית הייתה, פאניקה ובריחה המונית מהעיר. הערבים פרשו את נסיגת הבריטים והשתלטות הישוב כפעולה מתואמת בין הבריטים לבין הערבים.
הגישה החדשה הובילה למפנה, משום שעם נסיגת הבריטים ב 21-22 באפריל מחיפה, החלו הכוחות הלוחמים לפעול בתקיפות ללא חשש מתגובה בריטית, והביאו לביטוי את העדיפות הארגונית, הצבאית. כתוצאה מכך, התארגנו הכוחות הלוחמים במסגרות חדשות של יחידות גדולות – חטיבות. ארגון זה סייע להשיג מטרות גדולות. תוך שלושה שבועות נכבשו ערים מעורבות, יפו, עכו, הגליל המערבי, והופעל לחץ גובר על ירושלים להקלת המצור. ערב סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל היה רצף טריטוריאלי בשליטה יהודית ממטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום.