מעמדם המשפטי של היהודים בשלטון המוסלמיות

על פי רוב מצבם של היהודים תחת השלטון המוסלמי היה טוב. הם נהנו מחופש דתי פולחני והקהילה זכתה לאוטונומיה. יהודים הגיעו לצמרת ההנהגה הפוליטית

מעמד היהודים באימפריה המוסלמית התבסס על שני דברים עיקריים:

תנאי עומר – מסמך משפטי מראשית האיסלאם המגדיר את התנאים של לא מוסלמי לחיות במדינה מוסלמית (מסמך זה גובש במאה ה – 14-15 והוא פרשנות על הקוראן). יהודים הם "עם הספר". יש להם זכות קיום תחת השלטון המוסלמי, אבל הם צריכים לשלם מס ולהיות מושפלים. מסמך זה מקודש במשפט המוסלמי ולא בוטל באופן רשמי אף פעם.

 

השליט – השליט בכל מדינה מוסמך לפרש ולקבוע את מעמדם של נתיניו. היהודים הוגדרו כבני חסות (ד'ימים), שילמו מיסים ( מס גולגולת, מס קהילות, חויבו בעבודות שרות, ציבוריות) ובתמורה זכו לחופש דתי ולקיום מערכת משפט עצמאית.

בין התקנות המשפילות היו התקנות הבאות : איסור לרכב על סוסים , איסור בניית בתי כנסת מפוארים וגבוהים יותר ממסגדים. יהודיים  אינם רשאים להעיד נגד מוסלמי בבית משפט, יהודי לא יכול לרשת מוסלמי , יהודי לא יכול לשאת נשק ,יהודי לא יכול לעבוד בתפקיד פוליטי, דתי או צבאי. יהודי לא יכול להינשא לאישה מוסלמית ועל היהודי  לשלם  לשלטונות מס גולגולת (הג'יזיה ) ומס קרקע(החראג').

בתמורה למיסים אלו זכו היהודים להגנה, והם נהנו מחופש דתי פולחני .

אוטונומיה קהילתית

היהודים כ"עמי הספר " נהנו מזכויות יותר מתושבים שאינם מאמינים באימפריה המוסלמית. היהודים נהנו מחופש דתי ואוטונומיה קהילתית שמשמעותה: הנהגה עצמאית של הקהילה, ניהול מוסדות חינוך עצמאיים, מערכת משפט עצמאית בהתאם למנהגי וחוקיה של הקהילה היהודית, רשות לנהל את ענייני המשפחה, האישות והדת לפי תורת היהודים  ולפי ראות עיניה של הקהילה ורבניה.

הקהילות היהודיות בארצות האסלאם היו תחת  מרותן של הישיבות הגדולות בבל (סורא ופומבדיתא ) והישיבות בארץ ישראל .

מעמד היהודים בפועל היה שילוב של הרצוי והמצוי

למרות מעמדם הנחות של היהודים, היחס אליהם היה מתחשב. מצד אחד שילמו את מס הגולגולת ואת מס הקרקע, ומצד שני על פי רוב התקנות המשפילות לא נאכפו על ידי השלטונות. היהודים כמעט ולא הוגבלו בעיסוקיהם הכלכליים , הם יכלו לגור היכן שרצו אבל,היהודים לרוב  העדיפו לגור ברובע מגורים נפרד במסגרת הקהילה היהודית.

על פי רוב מצבם של היהודים תחת השלטון המוסלמי היה טוב. הם נהנו מחופש דתי פולחני והקהילה זכתה לאוטונומיה. יהודים הגיעו לצמרת ההנהגה הפוליטית, למשל בספרד המוסלמית: רבי חסדאי, אבן שפרוט ורבי שמואל הנגיד . יהודים שימשו כבנקאי חצר וזכו למעמד נכבד בכלכלה .