מכל מלמדיי השכלתי, גם מהחמאס

 

תנועת החמאס בעזה הצליחה מעל ומעבר למצופה. התנועה השתלטה בדרך דמוקרטית, בחסות המערב, על רצועת עזה. הקימה מדינה מוכרת, לפחות על ידי העולם הערבי. הצליחה להקים מערכת שלטונית אחידה, שבה הארגונים השונים בעזה מצייתים ביעילות רבה. המאבק נגד ישראל, מתואם בתוך הרצועה עם הארגונים השונים, מחוץ לרצועה עם מדינות. רמת שיתוף הפעולה של החמאס עם בעלי העניין השונים גבוהה מאוד. החמאס הצליח להוביל פרייקטים לאומיים שיבטיחו התמודדות לא קלה עם צה"ל.
האם לישראל יש מה ללמוד מההצלחות של החמאס, בעיקר בהקמתה של רצועת עזה התחתית ?

עלייתה של החמאס לשלטון ברצועת עזה

מעבר לשנאה וההתנגדות למדינת ישראל ולנוכחות הישראלית, החמאס הצליחה להקים " מדינה" ברצועת עזה, כביכול כנגד כל הסיכויים. האלימות בתחילת דרכה של החמאס הוחלפה בניצול תהליכים ותמיכה מהעולם החופשי. למשל, החמאס הסכימה לקבל עליה את כללי הדמוקרטיה, אלו שהבטיחו לה את תמיכת העם בעזה. התמיכה המערבית והקפדנות לתהליכים של דמוקרטיה היו כל כך אובססיביים, שיצרו כמה גלי הדף בכל איזור המזרח ההתיכון והמזרח הקרוב. הלחץ  והתובנה, בעיקר, האמריקאים "להשליט" על העולם הערבי מוסלמי תהליכים של דמוקרטיה היו מאסיביים מידי וחסרי הבנת המציאות המורכבת באיזור. דמוקרטיה, כפי שאמרו אחרים היא צורת המשטר הטוב ביותר בין המשטרים הגרועים ביותר. להבהרה, כל שלטון נגוע בחסרונות רבים. דמוקרטיה מחייבת חינוך ההמונים, באיזור הזה של העולם, כמו באיזורים אחרים אין מודעות ואין מוטיבצייה לוותר על שליטה בעיקר של האליטות השולטות. להעניק זכויות להמון, זה לחלוטין, אינו מקובל.

 

לכן ניתן לראות, שמשטרים שונים העניקו מעט זכויות בעיקר שוליות ביותר. לא רואים זכויות אדם או אזרח. במרבית המדינות הלא דמוקרטיות האלו, יש מעט זכויות כלכליות, חברתיות, מעט מזעיר – פוליטיות, לאנשי האליטה, אנשי המפלגה או אנשי השבט.

כך צמחו להן מדינות , כמו קטאר, מדינה הכוללת  כ 2 מיליון אזרחים ועוד כמה מיליונים של תושבים, עובדים זרים ונתינים שונים ממדינות אחרות. דוגמאות נוספות ניתן לראות, בעיקר באיזור המפרץ הפרסי.
מדינות עשירות מאוד החולשות על משאבי טבע אדירים המיועדים למיעוט שבמיעוט. מדינות אלו השכילו לשלם דמי חסות לקבוצות צבאיות וחצי צבאיות, לארגונים ולמדינות כדי להבטיח את המשך שרידותן.

סעודיה משלמת למצרים מיליארדים, קטאר משלמת מיליונים לחמאס ועוד מדינות משלמות דמי חסות. שליטי המדינות האלו נשענים על צבאות מאומנים, בעיקר שכירי חרב שתפקידם העיקרי הוא הגנה על המשטר ועל יציבות השלטון.

 

החמאס מייד לאחר שזכתה בבחירות ברצועת עזה, יצאה למאבק אלים ואגרסיבי לממש את שלטונו. את זה החמאס עשתה על ידי סילוק וחיסול השלטון הקודם, הרשות הפלסתינית זו המזוהה עם אש"ף פת"ח. לאחר סילוק שרידי השלטון הקודם, החלה החמאס לבנות מערכת שלטונית, שקיבלה תמיכה ממדינות ערב השונות, ובאופן לא רשמי, גם תמיכה ממדינות אירופה. האמריקאים מצידם קיבלו את שלטון החמאס, כחלק מרצון העם השוכן בעזה. עם הזמן האמריקאים הבינו את מרכיבי הטרור של החמאס, הגדירו אותם ככאלה ונמנעו ממגעים רשמיים עם החמאס.

כדי לחזק את תמיכת העם העזתי במשטר החמאס, יצאו לפעילות התקפית , טרוריסטית נגד מדינת ישראל, הצליחו לקבל תמיכה ממדינות וארגונים ברחבי האיזור איראן, החיזבאללה ואחרים.

המשאבים והתמיכה נוצלו היטב לבניית מערכת שלטונית צבאית חזקה. גם בישראל נשמעו ועדיין נשמעים קולות רבים הקוראים להמשיך ולחזק את שלטון החמאס בעזה. כדי שיהיה גורם חזק ואחראי, שאיתו ניתן להגיע להסדרים או הסכמים שונים. החמאס תמשיך לשלוט ברצועת עזה, היא תבטיח את הצייתנות של ארגונים נוספים ברצועת עזה. ארגונים שהחמאס, מטעמיה שלה, החליטה לאפשר את המשך פעילותם . הארגונים האלו נתמכים על ידי כוחות גדולים ורבי עוצמה באיזור, לכן כדאי לשמור על יחסים תקינים, הן עם הארגונים והן עם המדינות התומכות, כביכול המדינות הפטרוניות של הארגונים.

החמאס יחד עם הארגונים הפעילים ברצועת עזה יצרו מערכת יעילה לחלוקת העבודה בינהם. חלק מבצרים את מעמדם, חלק יוצרים ובונים יכולות צבאיות למאבק נגד ישראל, חלק פעיל בחיפוש דרכים חדשות ומרתיעות לניהול המאבק נגד ישראל, כמו רכישת כלי נשק ותחמושת, רכישת טכנולוגיות ליצור , ניהול הובלת האמצעים אל הרצועה וניהול המאבק עם ישראל.

ההפרדה בין החמאס לשאר הארגונים מאפשר לישראל, למערב ולמדינות אחרות בעלות עניין באיזור לראות את הגורמים השונים כנפרדים. למרות הטענה הישראלית שהחמאס היא השליטה והיא האחראית על כל פעולה ברצועה, מידי פעם רואים בהבנה פעולה כזו או אחרת כפעולה של ארגון סרבן. למעשה, אין ארגונים סרבניים, כולם מתואמים ופועלים במסגרת אחת יעילה ואפקטיבית.

מי שהתעלם מכך,מבין עכשיו אחרי שתי מיני – מלחמות עם ישראל שהרצועה נשלטת בצורה מרשימה. החמאס שולט בכל מה שקורה ברצועת עזה. 

מה ניתן ללמוד מהחמאס?

החמאס הצליח לבנות מתחת לרצועת עזה, מערכת משוכללת מאוד של עיר תחתית, במובן האמיתי, לא down town אלא עיר המאפשרת המשך הקיום הרגיל או לא כל כך רגיל גם בזמנים קשים. החמאס עשה בדרך מאוד יסודית את מה שישראל לא עשתה כלל.

ישראל חיה בתוך בועה, הסתמכות על יהיה בסדר, הסתמכות על סטטיסטיקה ואקראיות. כך ישראל חיה וממשיכה להתקיים. למזלה של ישראל, יש לה לחברה הישראלית יכולת אילתור והתגברות על תקלות בצורה מאוד מרשימה. אם ניקח את מלחמת לבנון השניה ב 2006, טעות גדולה עשתה החיזבאללה שחטפה 3 חיילים ישראלים וגרמה לפרוץ מלחמה שנמשכה 33 ימים, ישראל, אמנם שילמה מחיר בדם של 121 חיילים, אבל המלחמה ההיא גילתה את העוצמה האדירה שהחיזבאללה יצר ובנה בלבנון. לישראל הייתה הזדמנות לשקם, להתכונן ולהבין עד כמה נרדמה בשמירה. גם היום המלחמה בעזה, כביכול התגלגלה לה  ובעקבותיה נחשפה מערכת אדירה של מנהרות ומחילות, ממש עיר תחתית מרשימה ויעילה מאוד.

 

הלקח הישראלי בתחום האזרחי ובתחום הצבאי.

ישראל צריכה לבנות באיזורי הספר שלה, בחלק הדרומי ערים תחתיות, בנויות במיטב המשאבים, כדי שבעת כמו זו, מלחמה או התקפה על ערי ישראל, האוכלוסייה תהנה ממערכת אזרחית מפותחת מאוד. שהישובים באיזור הדרום יאפשרו חיי לוקסוס גם בעיתות כאלו. שהחיים ימשכו ללא עצירה גם בעת הזו.

ישראל לא השכילה לעשות זאת בכל שנות המלחמה המתמשכת בלבנון, מלחמה שנמשכה כ 20 שנים. לאחר נסיגת ישראל מלבנון, הצפון נשאר כפי שהיה, בוסרי ובלתי מפותח. אפילו כבישים, המדינה לא פיתחה. אסור לחזור למציאות הזו שהמדינה מפקירה את אזרחיה באיזור הספר. ישובי הספר חייבים להיות ממש בונבונירות.

למשל, לאחרונה נחנכה מסילת רכבת המחברת את שדרות למרכז הארץ, במציאות הזו, שהייתה ידועה, גם אם לא הייתה ידועה, המסילה הייתה צריכה להיות תת קרקעית בקרבת הגבול. כיום בפרץ האלימות הנוכחי, הרכבת פסקה מנסיעה, וכך הפריפריה הדרומית, שרק לאחרונה חוברה, נותקה שוב.

דוגמאות לא חסרות,

העיקרון הוא שההשקעה בפריפריה צריכה להיות  בכפולות רבות בהשוואה למרכז הארץ. לאחרונה פורסם שמחיר הכסף לעסקים (הלוואות) במרכז הארץ הוא כ 3%, לעומת כ 10% בפריפריה. היחס הזה חייב להתהפך לחלוטין.

גם בתחום הצבאי, ניתן ללמוד מהחמאס. ישראל, בצדק, נשענת על פיתוח והתקדמות טכנולוגית מרשימה, אבל מתברר במלחמה הזו, שהטכנולוגיה המפותחת הזו , מסוגלת לסייע רק בשוליים. במציאות התת קרקעית בעזה, הטכנולוגיה לא מבטיחה התמודדות עם עזה תחתית. האם זהו כשל ? האם מדינת ישראל שוב שבוייה בקונספציות ?
עם כל החשיבות וההצלחות האדירות של הטכנולוגיה הישראלית, עדיין הטכנולוגיה מוגבלת. בסופו של יום חייבים להגיע ברגל למטרה.

כדי ליצור סביבה עם סיכוי לעתיד בפריפריה הדרומית, חייבים לסלק את החמאס מעזה. כל עוד החמאס, עם מטרותיו דה-יורה, ועם מנהרותיו בפועל, נשאר בעזה לא יכון שקט בדרום.