היהודים בפולין עד תחילת ביצוע "הפתרון הסופי", בין 1/9/1939 עד 22/6/1941

פרוץ מלחמת העולם השנייה סימן את תחילתה של שואת היהודים. במקביל למאמצים המלחמתיים של גרמניה לכבוש את אירופה, השקיעו הנאצים מאמצים רבים גם בריכוז וחיסול היהודים. במקביל למלחמה, הנאצים אספו את כל היהודים מארצות הכיבוש, והעבירו אותם ברכבות משא מרחבי אירופה לשטח המיועד להשמדה בפולין, הגנרלגוברנאמן.

ב 1/9/1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, הגרמנים פלשו לפולין, תוך כחודש נכבשה פולין. פולין חולקה בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
החלק המזרחי של פולין סופח לברית המועצות, החלק המערבי של פולין סופח לגרמניה.
הגרמנים חילקו את שטח פולין המסופח לשני חלקים, החלק המערבי סופח לגרמניה, ובחלק המזרחי ( מרכז פולין) הוקם ממשל כיבוש "גנרלגוברנאמן".

מדיניות הנאצים כלפי היהודים, בראשית המלחמה, מדיניות הנאצים לא הייתה מגובשת, לא ברור, האם הנאצים תכננו באופן שיטתי את השמדת היהודים?
בשלב זה התוכנית הייתה לגרש ולבודד את היהודים בשטח שיוקצה לכך.
בתקופה זו, המדיניות הנאצית כלפי היהודים לא הייתה אחידה, והייתה תלויה בשטח הריכוז, במפקדים ובגופים שונים (הס.ס, המנהל האזרחי, הצבא והמשטרה), שטיפלו ביהודים.

חוסר האחידות מסביר את ההבדלים בטיפול ביהודים בהתאם לכוחם, למעמדם ולפרשנותם של הממונים במקומות שונים.

הצעדים המסבירים את מדיניות הנאצים עם פרוץ המלחמה, כללו החלת חוקי הגזע  גם באזורים הכבושים, זיהוי יהודים, בתים ועסקים בסימון מיוחד – מגן דויד.
הגבלות התנועה רק לאזורים מורשים מחוץ לחברה המקומית, ביטול והוצאת היהודים ממסגרות חברתיות או תרבותיות שהשתייכו להם. פגיעה וחיסול פעילותם של מוסדות תרבות ודת יהודיים ופגיעה מאסיבית בכלכלת היהודים.

מייד לאחר הכיבוש החל ריינהרד היידריך ראש משטרת הביטחון ( S.D) לתכנן את פעולות הכיבוש הגרמני בפולין נגד מתנגדים.
ההוראות הראשונות התייחסו לחיסול ההנהגה הפולנית ואבטחת השלטון הנאצי, ולטיפול ביהודים.
הגוף שהיה אחראי לטיפול ביהודים הן יחידות ה"איינזצגרופן" – פלוגות המבצע.