לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוחלט לפעול בתקיפות למען הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. הגופים הפוליטיים של התנועה הציונית העולמית הבינו שבריטניה, מהווה גורם מעכב להקמת המדינה היהודית, לכן הוחלט לפעול בתקיפות נגד השלטון הבריטי.
מטרת המאבק בבריטים הייתה להבטיח את הקמתה של מדינה יהודית.
המדיניות הבריטית התגבשה בשנות ה 30 וה 40 במסגרת "הספרים לבנים", שצמצמו מאוד את היכולת של היישוב היהודי להתפתח ולהפוך למדינה. הבריטים העדיפו את האינטרסים הכלליים שלהם במזרח התיכון על פני האינטרסים של היהודים בארץ ישראל, ולכן נסוגו מתמיכה בהתפתחות המדינה היהודית עד לעצירתה לחלוטין.
בספר הלבן מ 1940 נאסרה מכירת קרקעות ליהודים. הנהגת היישוב היהודי יחד עם הנהגת הסוכנות היהודית החליטו להאבק בבריטים כדי לשנות את מדיניותם. המאבק כלל מאבק מדיני, שנועד להציג את הבריטים באור שלילי ולפגוע בתדמיתם. הכוונה לגרום נזק מדיני לבריטים. מאבק צבאי, לפגוע במטרות בריטיות בארץ ישראל, להוכיח את חוסר התכלית במדיניות הבריטים. בתחום הצבאי היישוב נחלק בין מאבק רצוף, שכוונתו היא, מאבק ופגיעה בכל מטרה בריטית, לעומת גישה של מאבק צמוד, שכוותו לפגוע רק במטרות בריטיות הקשורות להתיישבות או להעפלה. המאבק כלל גם ניסיונות להעלות יהודים רבים לארץ בניגוד לאיסור הבריטי, ולהקים יישובים רבים בכל חלקי הארץ כדי לקבוע את גבולות הארץ.
ניתן לראות כיצד המאבק בבריטים מצליח להשיג מטרות בתחומים שונים, כמו: הפעלת לחץ על דעת הקהל בעולם, לחץ על ממשלת ארצות הברית, תיאום ושיתוף פעולה עם מנגנונים שונים בתנועה הציונית עם קהילות העולם ועם הישוב היהודי בארץ ישראל. פעולות צבאיות, שיתוף פעולה בין המחתרות לפגיעה בבריטים בכל מקום בתחומי הארץ. העלאת יהודים במסגרת מאבק ההעפלה, שיתוף פעולה ברחבי אירופה תיאום לוגיסטי בין ארגון ה"בריחה", שהבריח את יהודי אירופה לכיוון ארץ ישראל , לבין ארגון ה"מוסד לעלייה", שרכש אוניות, הכשיר את הצוותים להברחת עולים לארץ. גם בתחום ההתיישבות, הוקמו יישובים במקומות שונים ללא התחשבות בבריטים ותוך כדי יצירת תקדים שיעודדו פעולות נוספות.
ניתן להבין שסוד ההצלחה במאבק בבריטים היה טמון ביכולת של הגופים השונים לשתף פעולה למען המטרות העיקריות של הציונות .