מאבק בתחום ההעפלה –.במקביל למאבק הצבאי התנהל גם "מאבק צמוד", שנועד לפגוע במטרות המזיקות להעפלה כדי לשבש את פעולות הבריטים נגד ההעפלה בפועל וכדי ליצור תמיכה בקרב דעת הקהל ולהמחיש שהפעולות הן מוסריות וצודקות, לכן יש צורך להימנע מפגיעה מכוונת בבריטים.
ההעפלה הייתה דרך להוכיח לעולם, שהעלייה לארץ ישראל היא הזכות הלגיטימית של העם היהודי. ההעפלה הפכה לתנועה יהודית המונית שהקיפה את קהילות היהודים בכל העולם.
בין השנים 1945 לבין 1948 עלו לארץ במסגרת ההעפלה כ 70 אלף עולים יהודים ב 64 אוניות. למרות הניסיונות הרבים להעלות מעפילים באוניות, בפועל מעטים מאוד הצליחו. למשל במהלך 1946 יצאו 22 אוניות מעפילים, אבל רק, אוניה אחת הצליחה להוריד מעפילים בחופי הארץ. המימון לפעולות אלו הגיע מיהדות העולם דרך מוסדות התנועה הציונית.
שתי פרשיות בתחום ההעפלה משקפות את המאבק בתחום זה, פרשת לה-ספציה באמצע 1946 ופרשת אקסודוס בקייץ 1947.
פרשת לה-ספציה, שתי אוניות מעפילים נעצרו בנמל בצפון איטליה ועליהן 1014 מעפילים, נדרשו לרדת מהאוניות. מפקד "המוסד", ארזי הצליח להסתנן ולעלות לאוניה, שם שיכנע את המעפילים לפתוח בשביתת רעב, כאמצעי לחץ על ממשלת בריטניה וכלי התקשורת. שביתת הרעב לוותה בתקשורת ועוררה הדים רבים, העיתונות דיווחה על כל התפתחות. זה היה קרב בין הבריטים ליהודים כאשר מי שיפסיד בו יקבע כיצד יראה המאבק בהמשך. מבחינת היהודים כישלון , יכול להפסיק את הניסיונות להעפיל בדרך זו, מנגד לבריטים היה ברור שכישלון יוביל לניסיונות נוספים לפרוץ את הסגר הימי על ארץ ישראל.
לאחר כשבוע של שביתת רעב מתוקשרת הבריטים הסכימו לעלייתם לארץ בתנאי ששביתת הרעב תיפסק. בסופו של דבר העולים הגיעו לארץ ישראל במסגרת מכסת העולים הבריטית.
פרשת אקסודוס, "יציאת אירופה תש"ז", קיץ 1947 אוניית מעפילים ועליה 4500 איש יוצאת מצרפת, כאשר כל הדרך, עד למי החופים של ארץ ישראל לוותה על ידי אניות מלחמה בריטיות. קרוב לחופי תל אביב נחסמה על ידי ספינות קרב. חיילים בריטים עלו על הסיפון ובמאבק קשה ואלים השתלטו על האוניה. האוניה נגררה לנמל חיפה, שם הועברו המעפילים לשלוש ספינות וגורשו לדרום צרפת. אנשי הישוב והתנועה הציונית ארגנו עצרות והפגנות, המעפילים סרבו לרדת מהאוניה תוך כדי שביתת רעב. גם האיום הבריטי, לגרש אותם לגרמניה לא הועיל. הבריטים העבירו את המעפילים להמבורג בגרמניה ושם פינו אותם בכוח לשני מחנות מעצר באזור הכיבוש הבריטי. המעפילים הועברו למחנות אמריקאים, שם צוידו בתעודות מזויפות. עד ספטמבר 1948, עלו כל מעפילי האקסודוס לארץ ישראל.
פרשה זו משקפת את דרך המאבק בבריטים. בריטניה הצטיירה בעיתונות העולמית כחסרת רחמים. בנמל המבורג בגרמניה היו, במקרה שני נציגים מטעם האו"ם, שנשלחו לארץ כדי לגבש המלצות לפתרון שאלת ארץ ישראל.
הנציגים הם: יו"ר הוועדה השוודי, ונציג יוגוסלבי, שסיכם את המאבק בין המעפילים לבין הבריטים כך: " זוהי העדות הטובה ביותר שהייתה לפנינו !".
ניתן לראות שהמאבק בתחום ההעפלה לא היה הצלחה ממשית, אבל הצליח לעורר את דעת הקהל העולמית נגד הבריטים, למעשה המאבק בהעפלה תרם למאבק הכללי, והצליח לגייס את התקשורת במדינות אירופה וארצות הברית לטובת העלייה לארץ ישראל ונגד שלטון המנדט בארץ ישראל ונגד ממשלת בריטניה.
העובדה שבמהלך האירועים שהתה בארץ משלחת מטעם האו"ם , שהגיעה למצוא פתרונות בנוגע לשאלת ארץ ישראל,חיזקה מאוד את הרושם הזה, שהבריטים נוהגים באכזריות יתרה. המשמעות של האירוע יחד עם אירועים אחרים הובילו להחלטה הבריטית להחזיר את שאלת ארץ ישראל לאו"ם.
ההעפלה השפיעה על ארצות הברית, על ועדות החקירה מטעם האו"ם, חיזקה את הקשר בין הישוב העברי לבין יהדות ארצות האיסלאם והייתה הגורם העיקרי שהחליש את רצון ממשלת אנגליה להמשיך ולשלוט בארץ ישראל.
סיפור האוניה סטרומה, 70 שנה לאחר מכן.