- המהפכה הצרפתית – מהווה שינוי בתפיסת זכויותיו של האדם, בהתחלה בצרפת ועקבות כיבושיו של נפוליון בכל מערב ומרכזה של אירופה .
הצהרת זכויות האדם הגדירה לראשונה את זכויות האדם, כחלק מזכויות העם. נוסף לכך הגדירה את סמכויות השלטון במדינה, קבעה שהמלך הוא הרשות המבצעת ואינו נבחר לתפקידו על ידי האל, אלא זהו רצונו של העם.
רעיון המהפכה הצרפתית הוא התפתחות של התפיסות הליברליות שפעלו במהלך המאה ה-18, שהדגישו את המוקדים החדשים עליהם צריכה החברה האנושית בעת החדשה להתבסס: האדם, העם והמדינה
ג'ון סטיוארט מיל – מהוגי ההשקפה הליברלית ביטא בספרו "על החירות" (1859), את מרכזיותו של האדם: "המטרה היחידה שלמענה ניתן להפעיל כוח באופן צודק כנגד האדם היא מניעת נזק לזולת…"
ז'ן ז'ק רוסו – העם הוא הריבון, העם הוא השליט. ישנו רצון כללי של העם והוא בא לידי ביטוי במערכת החוקים. החוקים נחקקים על ידי הרשות המחוקקת, שאליה נבחרים נציגי העם.
את החוק כולם צריכים לכבד, החוק הוא עליון, משום שהוא התקבל בהסכמת העם.
הרעיון של רוסו, כפי הנראה עומד בבסיס התפתחותו של המושגים לאום, לאומיות ואומה.
מונטסקיה – תבע את המושג הפרדת רשויות. כדי לשמור שהשליט לא ישלוט בדרך של עריצות יש צורך להפריד בין רשויות המדינה: מחוקקת, מבצעת ושופטת, כדי ליצור מערכת של בלמים ואיזונים, אמנם המלך יכול להמשיך ולשלוט אבל סמכויותיו צריכות להיות מוגבלות.
הרעיונות של מונטסקיה, רוסו, הובס מצד אחד, מיקדו את תשומת הלב בזכויות האדם והאזרח, הם ביטלו את הסמכויות של המלך ושל הכנסייה.
רעיון הרציונליזם מצד שני התחיל תהליך מודרני מואץ של חילון. אם האדם הוא רציונלי ומסוגל לחשוב ולהבין בעזרת השכל, אז הוא לא צריך את האמונה הדתית באל, ואינו נזקק לכנסייה או למלך ש"נבחרו" בחסות האל, אלא בכוחו ובשכלו של האדם.
המסקנה המתבקשת היא שאם השלטון אינו אלוהי, ושאם האדם מסוגל להבין תופעות שונות בעזרת שכלו, אז האדם – האזרח הוא הריבון והוא מבטא את הרצון הכללי, רצון העם.
תהליך החילון גרם להיחלשות המסגרות הישנות, שאיחדו את החברה: דת, כנסייה, כמרים ולחיזוק מסגרת חדשה, דת חילונית – הלאומיות.
- מהפיכת הדת / תהליך חילון – הכנסייה שהייתה הגוף העיקרי והדומיננטי שעיצב פני החברה במהלך ימי הביניים. הכנסייה שמרה על עצמאותה העניקה לגיטימיות לשליט בחסדי האל, חינכה את ההמונים וקבעה מהי האמת המוחלטת, החלה לאבד את מעמדה המרכזי בעקבות התפתחות (הרציונליסטים)תנועת ההשכלה, שהציבה את האדם במרכז. האדם מסוגל להבין בכוחות עצמו ושכלו את תופעות הטבע. במקביל לתהליך ערעור על האמת הדתית המוחלטת החל גם מעמדה של הכנסייה להחלש. האדם בן העת החדשה לא היה זקוק לכנסייה ולדת כדי להבין חלק מתופעות. תפיסת הכנסייה, שהעולם הוא מרכז היקום התערערה על ידי קופרניקוס ובהמשך גלילאו שהבינו שהעולם המוכר הוא רק חלק מהיקום והוא אינו במרכזו.
השבר בין הכנסייה לבין המדע הגיע לשיאו במשפטו של גלילאו גלילי : .." ובכל זאת נוע תנוע", השמש היא מרכזו של היקום. נוסף לכך, גם הגילויים של אייזיק ניוטון, שקבע – חוקי הטבע חלים על כל היקום. "מאבקם" של אנשי המדע באחידות הכנסייה, שנועדה לשמור את האדם כפרט קטן ומצומצם, שניתן לשלוט ולעצב אותו, סייע להתפתחות הערך העצמי והעצמאות המחשבתית של האדם. האדם נתפס כ"יצור מופלא" – בעל כישורים ויכולות משלו, שאיפות משלו ורצונות משלו, הוא מסוגל להבין בעזרת השכל ובעזרת המדע לחקור את האמת.
המדע וההשכלה גרמו לכנסייה לאבד את מקומה המרכזי, כמי שקובעת מהי האמת היחידה, מעתה האדם מסוגל בכוחות עצמו.
הגילויים האלה וירידת מעמדה המרכזי של הדת הובילו להרס המסגרות הקיימות ולחיפוש אחרי מסגרת חדשה שתעניק תחושה של שייכות ושליטה.
התנועה הלאומית מילאה את החלל שנוצר, ובעזרת מרכיבים משותפים כמו: חינוך, סמלים ותפיסות דתיות לכאורה, שכנעו את ההמון שהלאומיות היא למעשה דת חדשה העונה על צרכיו