הגורם ההיסטורי בלאומיות

הזרם ההיסטורי

• כיבושי נפוליון – תהליך ההתפתחות של הלאומיות באירופה  החל בתחילת המאה ה-19, עם כיבושיו של נפוליון.

נפוליון הפיץ את רעיון המהפכה הצרפתית, בנוגע לזכויות האדם הטבעיות. רעיון שזכה בהתחלה לתמיכה רבה בקרב העמים הכבושים, ובהמשך השאיפה לחירות ולעצמאות התחלפה בהתנגדות גוברת. ב קונגרס וינה, שנערך ב 1815, התכנסו שליטי מעצמות אירופה והחזירו את הסדר הישן על כנו: חזרה לגבולות הקודמים, חזרה לשלטון המלוכני וחזרה לזכויות היתר לכנסיה ולאצילים. זו הייתה תקופה של חזרה לשמרנות. בתקופה זו התרחש מאבק בין הליברלים לבין השמרנים במרבית מדינות אירופה. "אביב העמים" -בשנים 1848-1849, נערך גל של התקוממויות של עמים שביקשו לסלק ולהדיח את השליטים הזרים (אוסטרים – בית הבסבורג, צרפתים – בית סאבוי, ספרדים) ששלטו בהם. מרבית המרידות נכשלו. רק ב 1860- 1870 ניתן לראות הצלחות – שחרור לאומי ואיחוד לאומי. המדינות הבולטות הן: יוון, פולין, איטליה וגרמניה.

ניתן לראות תהליך היסטורי בארבעה שלבים שבהם החל להתעורר הרעיון הלאומי. כל שלב מבטא התקדמות לעבר המטרה, האיחוד.

1. רעיון הלאומיות מתעורר עם כיבושי נפוליון
2. הקמת מחתרות, כתיבת עיתונים (קרבונרי) כישלון בעקבות קונגרס וינה
3. הבשלה של הרעיון בנוסף לפעולות מלחמתיות למיגור השלטון הזר
4. שילוב כוחות פנימיים וחיצוניים לסילוק השלטון ואיחוד לאומי.