ניסיון של אלפי תלמידים שעברו - ללמוד מהצלחות
ישראל, מעצמה או קורבן?

ישראל, מעצמה או קורבן?

ישראל צריכה להחליט אם היא מעצמה ולפעול כמעצמה, מה שהיא מנסה להיות כבר עשורים רבים, מעצמה אזורית. או שהיא קורבן, מקום מפלט לעם היהודי זה שסובל מאנטישמיות באלפי השנים האחרונות וכל מה שהוא מבקש הוא מקום מפלט לחיות את חייו.

הראשון שהתחבט עם השאלה הזו היה דוד בן גוריון, בשנים הראשונות של המדינה בדרך להחליט על מדיניות "כור ההיתוך", ליצור יהודי חדש פטריוטי, אמיץ, וגאה. הוא נמנע מהבלטת הקשר בין הקורבן היהודי בשואה לבין הקמת המדינה היהודית. בעיניו של בן גוריון, גם ללא הדגשת השואה, זכותו של העם היהודי לחיות חיים ריבוניים במדינה עצמאית משלו.

כבר בתחילת שנות ה- 50 מוראות השואה החלו להיחשף לציבור בארץ ובעולם, בעקבות משפט אייכמן. בשנים האלו ישראל חוקקה שורת חוקים, הקימה גופים ומוסדות להנצחת השואה, עוזריהם והקורבנות. דוד בן גוריון, כנראה לא הצליח להתמודד עם הסנטימט, בחברה הישראלית. לשואה יש מקום חשוב מאוד בהתגייסות העם היהודי ליצור את הקשר השואה היא חלק מהתנאים להקמת המדינה היהודית. מאז, השואה נמצאת בחיינו, לצד התמודדות ושיקום, לצד בניית חברה תוססת הפועלת להתבסס כמדינה נורמלית ככל האפשר. השואה ומוראותיה מוצגים בפני באי עולם, אורחים המגיעים לישראל עוברים מסלול קבוע ביד ושם. מוזיאון השואה בירושלים הפך לחלק אינטגרלי מכל ביקור, כך ישראל מוצגת כקורבן.

היום אחרי 75 שנה ניתן לראות שהקורבן, הזה העם היהודי הצליח להקים מדינה סופר מתקדמת והיא אף מעצמה צבאית, כלכלית, תעשייתית חשובה בעולם וודאי באזורנו. ישראל היא מעצמה, כמעט בכל מובן שניתן להעלות על הדעת. עדיין היא, ישראל, אינה בשלה, אינה מוכנה לסלק את תדמית הקורבן, הנבך היהודי.

התפיסה הזו נראית כתפיסה היוצרת תחושה בקרב האוייבים בסביבה הקרובה. בעיניהם ישראל היא באמת קורבן, תלויה על חבל דק של הישרדות. חיזבאללה משתמש בדימוי קורי העכביש כדי להבהיר את המצב של  ישראל תלויה על בלימה, מספיקה דחיפה קלה כדי שתעלם. מקורה של התפיסה הזו הוא באיראן.