עליית האסלאם לוותה בתהליך של הקמת ערים. כבר במאה ה – 7 לסה"נ החל מוחמד לצרף את שבטי הנוודים במדבר לדת האסלאם. תהליך זה לווה בהקמת וחיזוק ערים. מוחמד היה בן למשפחת סוחרים בחצי האי ערב, במאה ה – 7 יסד את דם האסלאם על ידי פניה לתושבי עירו – מכה, לעזוב את האמונה האלילית שלהם ולהצטרף אליו ולדת החדשה – דת האסלאם. תושבי מכה דחו והתנכלו לו, עד שנאלץ לברוח מעירו. הוא עבר לאל-מדינה, עיר נוספת בחצי האי ערב, שם מוחמד הצליח יותר. המעבר של מוחמד ממכה לאל-מדינה נקרא היג'רה (לתהליך שעבר מוחמד בין הערים יש משמעות דתית באסלאם, שבה המאמין עובר – מהגר מהאמונה האלילית( פאגנית) לאמונה באללה (מונותיאיזם).
השלטון המוסלמי ראה בעיר גורם חשוב בהפצת הדת והתרבות המוסלמית. לכן הקימו ערים חדשות או הפכו בהדרגה את הערים הקיימות (למשל הערים דמשק וירושלים) לערים בעלות אופי ותרבות אסלאמית . העיר הייתה מרכז דתי תרבותי מוסלמי . בכל עיר היה מסגד מרכזי ששימש כמקום תפילה וכמקום התכנסות .במסגדים נישאו דרשות הקוראות למאמינים (למתפללים ) להיות נאמנים לאסלאם ולשליטים המוסלמים .
היבט פוליטי, חלק מהערים הוקמו ביוזמת השליטים, כאמצעי לחיזוק השלטון המרכזי של החליפות. מוחמד הגיע להסכם עם השבטים על נאמנות וכך היה כל עוד היה בחיים. לאחר מותו היה ניסיון של ראשי השבטים להתנתק מיורשיו (ח'ליפים) או לשפר את הסכם הנאמנות. לאחר מות מוחמד הצליח בית אומיה להשתלט על יריביו וביסס את שלטונו בדמשק, שהייתה בירת הח'ליפות עד המאה ה – 8, ולאחר מכן השלטון עבר לבית עבאס והוא העביר את בירת הח'ליפות לבגדד, שהתקיים עד המאה ה – 12. האימפריה המוסלמית התרחבה מספרד במערב, דרך אפריקה עד מרכז אסיה.
חלק מהערים התפתחו ממחנות צבא והפכו למרכזים עירוניים, מסחריים ותרבותיים. חלק הוקמו כערים חדשות וחלק התבססו על ערים קיימות. הערים היו כפופות לשלטון המוסלמי המרכזי.
השליטים נהגו לבחור לעצמם עיר בירה, ובערים האחרות הם שיכנו מושלים צבאיים אשר ייצגו את החליף והפעילו את סמכותו .
היבט כלכלי, האימפריה המוסלמית הייתה יחידה כלכלית גדולה שקישרה בין הים התיכון לאוקיינוס ההודי , כך התאפשרה פעילות מסחרית גדולה שכללה גם מסחר בינלאומי. העיר שימשה כמרכז כלכלי.
הערים הוקמו בדרך כלל על דרכי מסחר ולכן התפתח המסחר שסיפק לתושבים ולשליטים את מצרכי המזון , חומרי הגלם ומוצרי מותרות כמו אבנים טובות ,בדים יקרים וחרסינה . בערים התפתח מעמד ביניים ומעמד גבוה של סוחרים שיכול היה לתחזק את האימפריה המוסלמית ולעמוד בנטל המיסים לצורך מימון הוצאות השלטון, ובכך לחזק את האימפריה המוסלמית מהבחינה הכלכלית והצבאית .
ההתפתחות הכלכלית של הערים הפכה אותן למוקדי משיכה, וכפריים רבים היגרו לערים. האוכלוסייה בעיר גדלה מאוד וכך נוצר "מעגל קסמים" להמשך התפתחות וצמיחה כלכלית.
דרכי המסחר העיקריות היו:
דרך הים, דרך האוקיינוס ההודי, שחיברה את הודו, סין ואת אפריקה. הסחורות הגיעו לעיר בצרה שבעירק ומהעיר בצרה הם הועברו דרך נהר החידקל לבגדד ולערים נוספות באימפריה.
דרך היבשה, שיירות של גמלים העבירו סחורות מבגדד לנישאפור שבאיראן ומשם למרכז אסיה ולסין .
השליטים ייחסו חשיבות רבה לערים ולכן דאגו לחזק ולפתח אותן ולהעניק לערים הקיימות אופי מוסלמי.
החליפים השקיעו משאבים רבים על מנת לפתח ולחזק את הערים. הם טיפלו בתחזוקת מבני הציבור: המסגד המרכזי , בית המשפט , בתי הספר הגבוהים והשוק המרכזי. הם פיקחו על אספקת המים והמרחצאות, הם היו אחראים ניקיון ואחזקת הרחובות.
את הערים החדשות השליטים תיכננו בהתאם לאופי המוסלמי הרצוי. העיר חולקה לרובעי מגורים (שכונות מגורים ) לפי קבוצות אתניות או לפי תעסוקה ומעמד כלכלי.
אם כן, הגורמים להקמתן של ערים באימפריה המוסלמית הם: מחנות צבא שהוקמו בעקבות הכיבושים המוסלמים. במחנות אלו התיישבו בין היתר סוחרים ששרתו את החיילים ועם התבססותם התפתחו מרכזים עירוניים. נוסף לכך, השלטון הקים מרכזי שלטון לשליטה ופיקוח ומושב השליטים, הח'ליפים והאמירים, הקימו את מוסדות השלטון, מסגדים, שווקים רובעי מגורים להם לפמליות שלהם. גורם נוסף לייסודן של הערים המוסלמיות, מתייחס להקמת מרכזי מסחר לאורך צירי המסחר ברחבי האימפריה, תפקידם לטפח ולפתח את המסחר בין הים התיכון לבין האוקיינוס ההודי.