ייסוד ערים באירופה

אוכלוסיית אירופה בימי הביניים עברה תהליך של שינוי, שבבסיסו התמוטטות החברה הפיאודלית.  העיר של ימי הביניים הפכה למרכז חשוב, שבו התרכזה הפעילות הכלכלית, הפעילות הדתית, הפעילות התרבותית. עד לתקופה זו העיר שימשה בעיקר כמרכז שלטוני, שבו ישבה שכבת ההנהגה: המלך, עוזריו, האצילים, אנשי הדת המרכזיים. במהלך ימי הביניים צמח מעמד חדש, מעמד הסוחרים. הם שינו את פניה ואת תפקידיה של העיר. 

הגורמים לשינוי הזה היו:

שיפורים טכנולוגים: תהליכים ופיתוחים טכנולוגיים הגדילו את התפוקה החקלאית
(סוג חדש של מחרשה ורתמה לבעלי החיים, שימוש בטכנולוגיות חדשות בברזל ומחזור תלת שנתי לזריעה). חידושים אלה והקמת טחנות המים וטחנות הרוח , הגבירו את כושר היצור החקלאי  מעבר לצרכיה של האוכלוסייה הכפרית והשפיעו בהמשך על התפתחות הייצור בערים ובכך אפשרו את גידול האוכלוסייה בעיר.

שינויים דמוגרפים: החל מהמאה ה-9 החלה לגדול בהתמדה אוכלוסיית אירופה. אחת התוצאות הראשונות של גידול האוכלוסייה התבטאה בהגירה של איכרים רבים בשל מחסור באדמות לעיבוד, במקומות שאליהם היגרו האיכרים, התפתחו הערים. במשך ימי הביניים אוכלוסיית אירופה הוכפלה הן מגידול טבעי, הגירה מהכפר אל העיר.

מהפכה מסחרית: בין המאה ה-10 למאה ה-14 הפך המסחר לגורם מרכזי בהרגלי הצריכה של תושבי אירופה (המהפכה המסחרית). השינוי בחיי היומיום בכפר מכלכלה עצמאית המספקת את כל התוצרת למעבר לחברה הסוחרת בתוצרת, סחורות, ומוצרים בסיסיים. השגשוג המסחרי גרם למיני מהפכה, מהפכת המסחר. מדובר בפתיחת ערוצי מסחר שחצו את אירופה לאורכה ולרוחבה וקשרו בין חלקיה השונים, הגידול במסחר הביא לעוד התפתחות של הערים – ערים מסוימות נהפכו למרכזי ירידים, ותושביהן, הרוויחו מהתקבצותם של סוחרים מארצות שונות בעירם.

העיר של ימי הביניים שינתה את פניה לחלוטין, היא משכה קבוצות שונות, כמו כפריים שמאסו בחיי הכפר, אנשים משועבדים שביקשו להשתחרר מבעלי האדמות, מי שביקשו לקבל מעמד של " תושב חופשי", רוכלים סוחרים שהגיעו לעיר כדי לשווק ולהפיץ את מרכולתם. השינוי במעמדה של העיר בימי הביניים התאפשר בעקבות השילוב בין הצורך לענות על צורכי האוכלוסייה הגדלה, עודף בידיים עובדות בעקבות התפתחויות טכנולוגיות והתפתחות בתחום המסחר.