יחס הרוב הדומם כלפי היהודים

הרוב הדומם, מרבית האוכלוסייה במהלך המלחמה סבלה מאוד, תנאי החיים הורעו הכובש הנאצי פעל גם נגד האוכלוסייה המקומית. לכן ניתן לראות כיצד הרוב הדומם פעל. באופן כללי מעטים מאוד סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי להציל .

שילוב הגורמים השונים בכל מקום הכתיב לרוב הדומם את יחסו כלפי היהודים. למרות “ההליכה בתלם”, וניסיונות ההישרדות היומיומיים שלהם, היו גם מי שניסו ואף הצליחו להציל יהודים. מי  על ידי העברת ידיעות ואזהרת היהודים מפני בואם של הגרמנים, מי על ידי קבלתם והסתרתם של יהודים בבתיהם או בחוות החקלאיות שלהם, ומי על ידי מתן מזון ומלבוש מתוך רחמים, אבל מחוסר יכולת וחשש לסייע.
גם בקרב הרוב הדומם היו אנטישמים שהסגירו יהודים, היו שכנים ששיתפו פעולה וגילו את מקום המסתור של יהודים. המניעים שלהם משקפים את הגורמים השונים: לשמה, חשש מהגרמנים או נקמנות אישית. הרוב הדומם, מרבית האוכלוסייה, היה אדיש ליהודים, בנהם היו משתפי פעולה וגם מי שהצילו יהודים. עד כה ישנן עדויות על כ 27 אלף חסידי אומות עולם שפעלו להציל יהודים.

יחס הכמורה הנמוכה כלפי היהודים, אפשר לראות בעמדתם את עמדתו של הרוב הדומם, מכיוון שרבים מאנשי הכמורה פעלו להצלת יהודים. לעיתים יהודים מסרו את ילדיהם לידי הכמרים והם גידלו והסתירו אותם במנזרים מעיני הנאצים. היהודים האמינו שאנשי הכמורה, אנשי האלוהים יגנו ויצילו את ילדיהם, על אף ההוראות וחובת מסירת היהודים לידי הנאצים. צריך לזכור כי פעולתם סיכנה את חייהם ולמרות זאת פעלו להציל יהודים. לאחר המלחמה מסרו הכמרים את הילדים לנציגי היהודים ולא הסתירו מהילדים את יהדותם.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם