כדי לבצע הפיכה משטרית בישראל אין צורך במאמצים רבים.
אומרים לנו שיש הפרדת רשויות בישראל1, אומרים לנו הרוב קובע, אומרים לנו מדינת ישראל , מדינה יהודית ודמוקרטית, אומרים לנו מגילת העצמאות, כל אלה נמצאים במצב נזיל, את כל אלה ניתן לבטל במהירות רבה.
מדינת ישראל במשך כל שנותיה, 75 שנה, לא השכילה להשלים את מערכת האיזונים והבלמים, ואת הגבלת השלטון, במהלך כל 75 שנות העצמאות של המדינה לא נמצאה המוטיבציה להפוך את הקהילה בישראל למדינה חופשית עצמאית וריבונית.
עם לידתה של המדינה, במעבר ממלחמת אזרחים בין תושבי הארץ היהודים והערבים למלחמת עצמאות בין ישראל למדינות ערב, לא נמצא הזמן לחוקק חוקה. מערכת של כללים כפי שנהוג בקרב כל המון המקבל עצמאות ומחליט שהוא עם. חוקה היא מערכת יחסים בין האזרח לבין המדינה, בין גופי השלטון לבין תושבי הארץ, אלה ואלה מחליטים להתנהג יפה, בהתאם לכללים, לזמן ולמקום.
כבר בהתחלת המדינה רעיון יצירת חוקה נדחה וממשיך להידחות כבר 75 שנה. סיבות, תרוצים היו ויש למכביר. עובדה אין לישראל חוקה פשוטה בשפת בני אדם, מערכת של כללים מעשי אדם.
הפרדת רשויות, עיקרון דמוקרטי חשוב, נפלא, אבל די מוגבל במציאות הפוליטית של מדינת ישראל.
למה?
כי בישראל הדמוקרטיה היא פרלמנטרית, זאת אומרת, האזרחים בוחרים את המפלגות שישבו ויקבעו את סדר היום בפרלמנט, הלא היא כנסת ישראל. המחשבה על הפרדת רשויות במתכונת הנוכחית של מיעוט נציגים, רק 120, יצרה רף נמוך מדי להגבלת השלטון. הממשלה, כאמור היא יוצאת מהכנסת, ולכן לכל ממשלה יש רוב מובנה בפרלמנט, ולמעשה כל ממשלה בישראל שולטת בשתי הרשויות המחוקקת והמבצעת2.
עד היום, לא הייתה בישראל רשות מבצעת כל כך מקובעת.
ב 5 מערכות הבחירות האחרונות פעלו מחצית מהמפלגות לא בדרך דמוקרטית אם איחדו את עצמן ויצרו רוב מובנה, שביטל את ההפרדה בין הרשויות.
לממשלה הנוכחית כמו ממשלות קודמות יש רוב בשתי הרשויות והיא יכולה לקבל כל החלטה, כמעט, עד שמתעורר ההמון, העם, ויוצא למחות.
מתברר, פעם נוספת, ששום דיקטטור לא יכול לפעול ללא תמיכה של העם, וודאי בהתנגדות והקמת בריקדות.
בישראל העם יצא לרחובות, לכיכרות ברחבי המדינה