יהודי ארצות האיסלם

גורמים שונים והשפעתם על גורל היהודים בארצות האיסלם

 יהודי המזרח התיכון וארצות האיסלם  עברו תהליכים מזורזים של שינוי. מאמצע המאה ה -19 מדינות אירופה כבשו והשתלטו על שטחים נרחבים, שהיו בתחומה של האימפריה העות’מנית השוקעת, והביאו את רוחות המערב: השכלה, חינוך, תרבות, טכנולוגיה קידמה ופיתוח לצד נישול האוכלוסייה המקומית ממשאביה הטבעיים. היהודים ככלל בחרו לאמץ את הרוחות המערביות. חלק מתהליכי שינוי שהיהודים עברו מתייחסים לאימוץ התרבות המערבית והפיכתם לגורמי שינוי בקרב האוכלוסייה המקומית. 

המשמעות לכך היא, שהיהודים התחברו לגורם חדש והתנתקו מהסביבה הוותיקה. ככלל ניתן לומר, שהיהודים ראו בשלטון הקולוניאלי שינוי חיובי ( בעקבות כל השינויים שהקולוניאליזם מביא איתו ), ואילו חברת הרוב המוסלמית ראתה בקולוניאליזם שינוי לרעה.

בין התהליכים שהיהודים עברו היו גם תהליכי הגירה. קהילות יהודיות גדולות היגרו מערי השדה לערי הבירה. כניסת מדינות המערב הוביל לשינוי ושיפור ניכר בחייהם, בזכויותיהם ובמקורות הפרנסה שלהם. כך ניתן לראות כיצד יהודי אלג’יריה קיבלו ב 1870 אזרחות צרפתית במסגרת חוק כרמיה. מעמדם האזרחי של היהודי השתנה, ומעתה הם משתייכים למעמד הקבוצה השלטת, הצרפתים. תוך 40 שנה הופכים היהודים מבני חסות לאזרחים צרפתים, למעשה זו הקהילה היהודית הראשונה בארצות האיסלאם שקיבלה אמנסיפצייה.

בטוניסיה ובמרוקו מעמד היהודים היה שונה. בטוניסיה רק קבוצה קטנה  (12%) קיבלה אזרחות צרפתית. במרוקו הצרפתים התנגדו למתן אזרחות ליהודים, אבל מעמדם הושווה למעמד הרוב, והגבלות השונות בוטלו בהדרגה.

במהלך שנות ה -20 וה – 30 של חלק מהקהילות היהודית הושפעו מרעיון הלאומיות, והצטרפו לפעילות של התנועה הציונית. מטרת הציונות הייתה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הפעילות הציונית בארצות האיסלאם הרחיקה עוד יותר  את היהודים מאוכלוסיית הרוב המוסלמית.
הזדהות היהודים ואימוץ התרבות הקולוניאלית על ידי היהודים הביאה לשיפור ניכר בחייהם כל עוד הקולוניאליזם שלט במדינות אלו. מתחילת המאה ה- 20 החלו לנשוב רוחות חדשות, רוחות מאבק בקולוניאליזם – דה-קולוניזציה. העמים ביקשו להגדיר את עצמם, לטפח זהות לאומית ולהקים מדינות לאום. תהליך הדה- קולוניזציה העיקרי התרחש בעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה, מ 1945 ועד סוף שנות ה – 60. במציאות החדשה יהודי ארצות אלו, שזוהו עם הקולוניאליזם נאלצו לעזוב את מדינות המזרח התיכון יחד עם יציאתן של מדינות המערב.

שילוב הגורמים של כניסת המערב, פעילות התנועה הציונית והדה-קולוניאליזם גרמו לשינויים הרבים והמהירים בחיי היהודים בארצות האיסלאם . בתחילת התקופה היהודים אימצו את התרבות המערבית והתרחקו מאוכלוסיית הרוב, ובסוף התקופה עם יציאת מעצמות אירופה נאלצו גם היהודים לעזוב ולהגר למדינות אירופה ולמדינת ישראל.

תהליך ההגירה של היהודים, כאמור היה מזורז מאוד במשך תקופה מספר היהודים הצטמצם מ1 מליון לפחות מ 200 אלף בלבד.

אפשר לראות כיצד מספר היהודים במדינות הבאות הצטמצם בצורה משמעותית:

ארץ

ב 1948

יהודים ב 1969

מרוקו

260000

50000

אלג’יריה

135000

1500

תוניסיה

90000

1000

מצרים

75000

1000

טורקיה

80000

40000

איראן

90000

80000

סך הכל בכל ארצות המזרח תיכון

995000

190000

בתקופה זו יהודי המזרח תיכון היו בתהליכים של שינויים דומה למקומות שונים בהם היו יהודים. תהליכי השינוי היו בהתאם לגורמים הפוליטיים, חברתיים, ותרבותיים. תהליכים אלו גרמו ליהודים להתנתק מחברת הרוב המוסלמית ולהצטרף לאוכלוסייה הקולוניאלית.

תהליך המודרניזציה במזרח תיכון היה שונה ממקום למקום והיה תלוי ברצון של מדינות אירופה. האירופים קבעו כמה, איך ומתי תחדור המודרניזציה. הם החדירו את המודרניזציה במקומות שנראו להם חשובים וכדאיים. לכן היו מקומות רבים שהמודרניזציה לא הגיעה כלל. התוצאה של פעולת האירופים היא שבמדינות שונות נשברה האחידות של המדינה בתחומים: הפוליטי, כלכלי, דמוגרפי חברתי תוצאה מהמפגש עם הקולוניאליזם, היהודים עברו שינויים ברוב התחומים, אבל לא בכל התחומים.

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם