100 שנות בדידות | טורקיה תופסת מקום תחת השמש

 לפני קצת פחות ממאה שנה הייתה מלחמה גדולה ועולמית, שתוצאותיה לטורקיה, הייתה התפרקות מוחלטת. עד אז האימפריה הזו  שלטה על שטחי ענק מאזור הבלקן במזרח אירופה, על מרבית שטחי אפריקה תימן בדרום וצפון אפריקה במערב.

המלחמה הזו, כאמור פירקה את השלטון העותמני ובמקומו תפסו את השלטון מדינות אירופה בעיקר בריטניה, צרפת ואיטליה. מאז טורקיה ניסתה לחזור לימי הזוהר שלה ממש ללא הצלחה, אבל לאחרונה, עושה רושם טורקיה מנסה לחזור לקדמת הבמה ולתפוס "מקום תחת השמש".

הביטוי הזה היה נפוץ באירופה עשרות שנים לפני המלחמה ההיא. מי שהשתמש בביטוי הזה היו מדינות אירופה שהבינו את הפוטנציאל האדיר של שליטה על המזרח התיכון. כבר אז התחילו להבין את המשמעות של שימוש באוצרות הטבע, כמו נפט, הנמצא בכמויות אדירות במזח התיכון.

המלחמה ההיא הכניסה את הטורקים למאה שנות בדידות, שבהן עמים שונים אזרו אומץ וניתקו את עצמם מהשליטה הטורקית, חלקם הקימו מדינות עצמאיות וחלקם הסתייעו במדינות אירופה כדי להקים  לעצמם מדינה עצמאית.

אז , לפני המלחמה, טורקיה לא הבינה את השינוי שהאזור עומד לעבור. הטורקים סירבו לכל שינוי או  רפורמה, הם גררו רגליים בכל מה שקשור להענקת זכויות טבעיות לאזרחים או לנתינים תחת שלטונם. החולשה הכלכלית הצליחה לשכנע, ולו לרגע לבצע שינויים, אבל יותר מכך אופוזיציה מקומית של צעירים ומשכילים חייבו את השליט העותמני לערוך שינויים. בסופו של דבר הם, הצעירים, הצליחו לתפוס את השלטון והעמידו מנהיג שנחשב ל"אבי האומה" החדשה – אטאטורק, אומה טורקית עצמאית, משכילה וחילונית ברוח השינויים והקדמה של אירופה במהלך המאה ה -19.

מאה שנות הבדידות הובילו את טורקיה למאבק הישרדות מצד אחד ומאבק לשמור על מעמדה, בתקופה הזו טורקיה ניסתה, ועדיין מנסה להיכנס ולהיות חלק מאירופה. הניסיונות האלו לפי שעה אינם מצליחים הדחייה וההשפלה כבדים מנשוא. השלטון הטורקי בתקופה זו מתבסס על חוקה בערבון מוגבל, הכוונה היא שהחוקה תקפה כל עוד נשמר האופי החילוני של המדינה, לצבא ניתן תפקיד משמעותי כשומר הסף. ממשלה שלא תשמור על העקרונות החוקתיים תסולק,גם אם נבחרה בבחירות, ובאמת כך היה מספר  פעמים.

היום, טורקיה העמידה בראשה מנהיג הקורא תגר ואף מצליח לשנות את כללי המשחק. רג'יב טאיפ ארדואן ראש הממשלה הטורקי, מצליח בסדרת רפורמות לצמצם את כוחו של הצבא, להכניס רפורמות רבות מצד אחד חברתיות ומצד שני מדיניות.

טאיפ ארדואן נראה פועל להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את טורקיה ואת חשיבותה הבינלאומית למזרח התיכון. טורקיה שואפת לחזור לעמדה הבכירה בהנהגת המזרח התיכון והעולם המוסלמי, והיא פועלת במלוא המרץ בכיוון.

ניתוק היחסים המיוחדים של טורקיה עם ישראל הוא סוג של ויתור על הקבלה כחברה שווה למדינות אירופה. עושה רושם שטאיפ ארדואן גמר אומר לחזור ולהנהיג את העולם המוסלמי ולוותר על הדרך הארוכה לעבר אירופה. השלטון הטורקי "חוזר הביתה" לכור מחצבתו.

נראה ששליט טורקיה הבין את מה שרבים במערב ובעולם לא הבינו, לפחות לא בזמן אמת. הוא הבין זמן רב לפני פרוץ "אביב העמים הערבי", שהזמנים משתנים העם דורש שינוי, העם דורש זכויות יסוד טבעיות, העם דורש לקבל את המגיע לו עצמאות וכבוד.

טאיפ ארדואן צועד בבטחה לכל מחלוקת במזרח התיכון. גם פה כמו הניסיונות להשתלב בין מדינות אירופה והמערב הדרך עוברת דרך ישראל. אם לפני כן טורקיה חיזקה את קשריה המיוחדים עם ישראל כדי להשתייך למערב, אז היום טורקיה מתנערת מכל קשר עם ישראל, כדי להביע את חזרתה להנהגת העולם המוסלמי. יותר מזה טורקיה פוגעת בכל דרך אפשרית בישראל המדינה. מחדשת את קשריה עם איראן, תומכת ומגנה על שלטון החמאס בעזה, לא בוחלת בעימות מתוקשר עם מדינת ישראל ומאיימת להחריף אותו. מנגד השלטון הטורקי מבקש להצטייר כמי שמגן ודואג ליהודים כמי שהיו נתינים ועשויים לשוב להיות נתינים במדינה הטורקית המתחדשת.

 

נקודות למחשבה, לאן טורקיה ואולי כל המזרח התיכון מועדים.

 

• האם טורקיה צועדת להחזיר את המזרח התיכון למציאות של המאה ה -19 ?
• האם מדינות המערב, אלו שיצרו את המציאות החדשה, של מזרח תיכון מחולק ומפוצל עומדות לאבד את ההגמוניה באזור?
•  מה מקומה של ישראל באביב העמים הערבי ?