זכויות הקבוצה | מיעוט

זכויות הקבוצה | זכויות המיעוט

חברה מודרנית מורכבת מקבוצות שונות. ניתן לראות קבוצות המתארגנות על בסיס רעיון פוליטי חברתי, מקובל להגדיר קבוצות אלו כמפלגות.
קבוצות מיעוט הן מתארגנות על בסיס יסודות אתניים, תרבותיים, דתיים או לאומיים.

קבוצת מיעוט היא קבוצה בעלת מרכיבים ייחודיים המבדילים אותה משאר האוכלוסייה, כמו: שפה, מוצא, דת, מורשת היסטורית או לאום.
מיעוטים שואפים לשמור על ייחודם ולכן הם זקוקים לתנאים שיבטיחו זאת, לעיתים מיעוטים דורשים הכרה בזכות לשמר את התרבות את השפה, למנות נציג מטעמן בשלטון, להקים שלטון עצמי אוטונומי.

הכרת המדינה בקבוצה כקבוצת מיעוט נועדה לאפשר מימוש הזכויות הייחודיות, ואספקת האמצעים דרושים למימוש והגנה על הזכויות המיוחדות של קבוצת המיעוט.

עקרונות הדמוקרטיה מכירים בחשיבות של שמירת זכויותיו של המיעוט ולכן עיקרון הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי אינו אפשר לצמצם את החירויות של המיעוט, שכן ללא זכויות מיוחדות לא יוכל המיעוט להתקיים.

מקור זכויות המיעוט אינו דומה למקור הליברלי של זכויות האדם. זכויות המיעוט שייכות לקבוצה ולא לפרט, רק פרט המשתייך לקבוצת מיעוט זכאי לזכויות אלו. הסיבה לכך היא, שזכויות המיעוט נועדו לשמור על הזהות הייחודית של הקבוצה.
מקור זכויות המיעוט הוא בהתפתחות המודעות הלאומית ובצמיחתן של תנועות לאומיות במהלך המאה ה – 19.

ישנן שלוש גישות המתייחסות להכרה בזכויות המיעוט והן:

הגישה הליברלית הקיצונית, אינה מכירה בזכויות המיעוט והיא פועלת לדכא כל פלורליזם של קבוצות ומכל סיבה. לפי גישה זו ההכרה בזכויות המיעוט מיועדת לפרט בלבד ולא לקבוצה. תפיסה זו נובעת מזכויות האדם והאזרח.
גישה זו דורשת ויתור על מרכיבי הזהות האתנית. מדינה הפועלת בהתאם לגישה זו היא צרפת.

הגישה הליברלית המתונה, גישה שאינה מכירה בזכויות המיוחדות של המיעוט, נוסף לשלילת המעורבות של המדינה בשימור הפלורליזם על בסיס אתני או לאומי.
לפי גישה זו המדינה מכירה רק בזכויות האדם והאזרח, אבל בניגוד לגישה הליברלית הקיצונית, גישה זו מאפשרת למיעוטים לשמור על המאפיינים הייחודיים ולא להשתלב בחברה הכללית. קבוצות מיעוט רשאיות לפעול בעצמן כדי לשמר את התרבות או המרכיבים הייחודיים שלהן ביוזמתן, הן רשאיות להקים ארגונים, גופים או מוסדות במקביל לאלו של מדינה, ובלבד שהמימון והאחריות יהיה של קבוצות המיעוט ולא של המדינה.

גישה המכירה בזכויות המיעוט, זו גישה המכירה בזכותה של קבוצת המיעוט לשמר את המאפיינים הייחודיים שלה. המדינה מעניקה תנאים למימוש זכויות המיעוט כדי לאפשר את קיום המיעוט. על פי רוב מדינות אלו מגדירות ומבטיחות את זכויות המיעוט בחוקים ובחוקה.

בין הזכויות המוכרות ניתן לראות את הזכות למערכת חינוך אוטונומית בשפת המיעוט, הכרה בשפת המיעוט כשפה רשמית נוספת, הזכות לייצוג בבית הנבחרים ובמוסדות השלטון, הזכות לחופש הפולחן. כל מדינה בוחרת איזה זכויות קבוצה היא מעניקה, וזאת בהתאם לאינטרסים, לפעמים מוענקת למיעוט אוטונומיה באזורים בהם המיעוט מהווה רוב.

יש שתי צורות עיקריות המעניקות שלטון עצמי למיעוטים:

פדרליזם, שבה המדינה מחולקת לאזורים, ובכל אזור בפדרציה יש פרלמנט, ממשלה, מנהל ציבורי, מערכת משפטית ומתקיימת בו חלוקה רשמית של הסמכויות בין המחוז לבין המדינה. ישנם חוקים מחוזיים וישנם חוקים פדרליים. אוטונומיה, שלטון עצמי לאוכלוסיה מסוימת או לאזור מסוים.

אוטונומיה טריטוריאלית מתייחסת לשלטון עצמי באזור גיאוגרפי שבו יש לקבוצת המיעוט רוב.

אוטונומיה קהילתית, שלטון עצמי המוענק לקבוצת מיעוט שאיננה מרוכזת באזור גיאוגרפי מוגדר והיא מפוזרת באזורים שונים. המיעוט רשאי להקים לבני המיעוט מוסדות כמו בתי ספר, מועדונים, מוסדות דת לחברי המיעוט ( סוג זה של אוטונומיה נקרא גם אוטונומיה אישית).