מבנה הרובע היהודי בפראג, הגטו

מהמאה ה -12 עברה הקהילה היהודית להתגורר בנפרד מהאוכלוסייה הנוצרית, באיזור הישן של העיר – הרובע היהודי.

הקהילה התארגנה סביב המוסד המרכזי – בית הכנסת, אלטנוישול בהמשך בית כנסת נוסף, בתים יהודים נבנו בקרבת בית הכנסת והרחוב נקרא- רחוב היהודים . בית קברות מרכזי שימש את קהילות יהודי בוהמיה.

מראשית המאה ה-17 בהתאם למדיניות הריכוז של היהודים בגטאות, הוענק לאזור הרובע היהודי הכינוי האיטלקי- גטו . הגטו, בתקופה זו הוא רובע נפרד שיהודים התגוררו בו מרצונם. הגטו נועד להפריד בין יהודים לבין נוצרים. היהודים ביקשו להיפרד מטעמי דת. נוסף לכך היהודים נחשבו "אוצר המלך" ונהנו מחסותו והגנתו. הרובע הופרד משאר חלקי העיר ונסגר בארבעה שערים.הגטו היהודי היה תוצאה של שילוב אינטרסים מצד אחד של השלטון המרכזי- הגנה על תושביו היהודיים מפני התפרעויות, הפרדתם מתושבי העיר הנוצרים לפי הנחיות הכנסייה. מצד שני- הרצון של היהודים להישמר ולהתבודד מהחברה הנוצרית.

שמירה על הקיום היהודי בגולה

הארגון המנהלי ומוסדות המרכזיים של הקהילה היהודית בפראג.

הקהילה היהודית בפראג הייתה גוף מרכזי, שדאג לכל צרכי החיים של היהודים בכל תחומי החיים.

ראש הקהילה – היה אחראי לייצג את היהודים בפני הגופים העירוניים ובפני המלך.  תפקידו העיקרי היה איסוף כספי מיסים ותשלומים. מציאות זו נשארה יציבה עד המאה ה -16. בתקופה זו התחזק השלטון המרכזי, ובעקבות זאת הוענקו פריבילגיות ליהודים, וביטול מעמד "עבדי המלך", וניתנה להם אפשרות לעסוק במגוון רחב של מקצועות.

הפתיחות סייעה ליהודים לספק שירותים לבית המלוכה כמו: רפואה, מסחר, מלאכה, כספים וייעוץ.

"יהודי חצר", הוא מעמד חדש של יהודים שהעניקו שירותים לחצר המלוכה. הבולטים שבהם היו: מרדכי מייזל, שהיה איש הכספים של המלך רודולף ה -2, ויעקב בשבי, ששרת את המלכים מתיאס ופרדיננד ה -2 . נוסף לתפקידם בחצר המלך הם הרגישו אחראים על הקהילה היהודית הם סייעו לקדם את ענייני היהודים אצל השלטון המרכזי, הם סייעו למשפחות נזקקות, לתלמידי ישיבה לנישואי עניים ולבניית מוסדות ציבור בתי כנסת, מגורים לנזקקים וכו'.