הקהילה היהודית בפראג

היחס של השלטון ושל תושבי הנוצרית אל היהודים

היחס כלפי יהודי פראג במאה ה -16 היה מעורב, מצד אחד השלטון עודד את הנוכחות ואת הפעילות, בעיקר, הכלכלית של היהודים. מצד שני, אזרחי העיר – המעמד העירוני, ניסה לשכנע את השלטון לגרש את היהודים. למרות היחס הדואלי הזה, יהודי פראג נהנו מתנאים נוחים, וניתן לראות שיפור שהתבסס על הרחבת הפעילות הכלכלית והקשר החיובי עם שכבת האצולה הבוהמית – בית הבסבורג.

מעמדם המשפטי של היהודים השתנה במשך הזמן, והיה תלוי במתח בין ניסיונות השלטון לקַרֵב את היהודים לבין הניסיונות של האוכלוסייה העירונית הנוצרית לגרש את היהודים.

החל מהמאה ה -13 הוגדרו היהודים כ” (“עבדי האוצר”),היו נתונים למרותו של המלך וזכו להגנת המלך. מתקופה זו מעמדם של יהודי פראג כמו מעמד היהודים באירופה בכלל הוגדר בשורת צווים ותקנות, שהבדילו בינם לבין האוכלוסייה הנוצרית. המלך מקסימליַאן ה – 2 אישר ב 1567 מחדש את זכויות היתר , הפריבילגיות, של יהודי בוהמיה. כתב הפרבליגיות  של יהודים אושר גם על ידי הקיסר רודולף ה – 2 בשנת 1577 וגם על ידי מתיאס.

היהודים, כעבדי המלך, זכו כמובן להגנת המלך, ניהלו ממשל עצמי בכל הנוגע לחיים היהודיים, הם היו כפופים לסמכותו של שופט מטעם הקיסר ולא לרשויות העירוניות. היהודים היו פתורים מתשלומי המיסים העירוניים. הקיסר הגן על היהודים מפני התקפות הגילדות הנוצריות.

האבחנה בין יהודים לבין נוצרים התבססה על: לבוש מיוחד ליהודים, עיסוק במקצועות מורשים ואיסור על גילוח זקנם.

גם היהודים מצידם פעלו להבדיל את עצמם ולאפיין את החיים היהודים. באמצע המאה ה – 12 התרכזו ברובע מיוחד, הרובע היהודי, שהוקם קרוב למרכז העתיק של פראג, ב 1270 הוקם בית הכנסת המרכזי  אָלֱטנוישול ובית קברות ששימש גם קהילות אחרות בבוהמיה.

הרקע לגירוש היהודים- הפריחה הכלכלית של יהודי פראג עוררה את האוכלוסייה האמידה של פראג נגדם, משום שראו בהם מתחרים על מקורות התעסוקה. היהודים הואשמו באמצע המאה ה-16 בעבירות שונות, שהובילו לגירושם מהעיר. האשמות כללו עבירות: בעיסוק בלתי חוקי במטבעות, בריגול לטובת העות’מאנים, בשריפת ארכיוני המדינה, שבהם נשמרו מסמכים חשובים שפירטו את הפריבילגיות של אזרחי פראג. בעקבות הודאה של יהודי באחריות לשריפה החליטה אספת המעמדות ב 1541 לגרש מיד את היהודים מבוהמיה. המלך פרדיננד ה -1 נאלץ לחתום על צו הגירוש. ניתן לראות את האוכלוסייה העירונית כגורם מרכזי בגירוש היהודים.

הסיבות להחזרת היהודים –בתוך כמה שנים נאלץ המלך לבטל את צווי הגירוש מפני שנקלע לקשיים בעקבות מלחמה עם הפרוטסטנטיים בגרמניה ונזקק לסוחרים היהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהזרמת האספקה לצבא.                                                                                                                                                                                                             ב-  1567 ביטל המלך מכסימיליאן ה-2  את כל צווי הגירוש והחזיר את זכויות היתר של היהודים, כתוצאה מכך חזרו החיים היהודים בפראג לפרוח ומספר היהודים בה אף הוכפל.

זכויות היתר ליהודים אושרו מחדש על ידי רודולף השני אשר הגן על הממשל העצמי של היהודים בכמה אופנים כמו- פטור ליהודים מתשלומי אגרות עירוניות והכפפת היהודים ישירות לקיסר, הגן על הקהילה היהודית מפני התקפות הגילדות.

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם