הקהילה היהודית בעיר הנוצרית

המעמד המשפטי של היהודים בערים הנוצריות

חברת ימי הביניים הייתה מורכבת מקבוצות שונות ולמעשה אי אפשר היה להתקיים מחוץ למסגרת קבוצתית מסוימת. היהודים היו מיעוט שחי תחת השפעת תרבות הרוב אך יחד עם זאת סירבו לקבל על עצמם את תרבות זו.

 

היהודים שמרו על שונות קהילתם בעיר בכך שגרו בשכונה נפרדת ומעמדם המשפטי היה שונה (היו רכוש המלך או “”).

הקהילה היהודית הייתה סוג של קורפורציה- התאגדות. היהודים היו כפופים לאדון העיר שהעניק להם פריבילגיות (זכויות יתר) שנקבעו בכל עיר על ידי אדון העיר.

הזכויות שהוענקו לעירונים היו דומות לפריבילגיות שהוענקו ליהודים, והזכויות שהוענקו ליהודים, כמגזר עירוני, היו חלק מדפוס מתן הזכויות לעירונים בכלל. יחד עם זאת ההבדל ביניהן לבין הפריבילגיות היה שליהודים העניקו הפריבילגיות זכויות אבל גם הבטיחו את היבדלותם.

היהודים נחשבו ל”עבדי האוצר” (נחשבו לרכוש הקיסר) בניגוד לשאר יושבי הערים. כמיעוט דתי היו חשופים לעוינות מצד קבוצות שונות בעיר, ולא אחת נשללו זכויותיהם והוחרמו נכסיהם.

מעמדם המשפטי – “עבדי האוצר” מדגיש את תלותם של היהודים בקשרים בניהם לבין המלך ואת המשמעות של מעמדם כעבדי האוצר. בניגוד לקומונות הנוצריות ששאפו לאוטונומיה (שלטון עצמי) – קיומה של הקהילה היהודית היה מותנה בחסות המלך.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם