העיר הנוצרית

המאבק של תושבי העיר להשגת , הדפוסים השונים של מתן חירויות על ידי שליטים במקומות השונים.

 

תהליכים חברתיים וכלכליים השפיעו על התפתחות עירונית והרס החברה הימי ביניימית.

החברה בימי הביניים הייתה קפואה מבחינה חברתית. הייתה הפרדה קבועה בין אנשים חופשיים לשאר האנשים שהיו “רכוש” של  השליט, של האציל או של אחר.

הניידות (המוביליות- הניעות) החברתית החלה בעקבות:

  • קבלת חירויות
  • הענקת חירויות
  • מאבק על חירויות (כיבוש חירויות).

במאה ה-10 נאבקו שליטי הערים לקבלת חירויות עבור התושבים בערים, עבור מתיישבים חדשים וגם עבור איכרים שברחו מאדוניהם בכפר. מאבקים אלו היו שלב ראשון בהתפתחות עצמי – אוטונומיה.

כל עיר הייתה שונה מבחינת השלטון, הזכויות, החירויות למשל ערי שהתבססו על העניקו לסוחרים על חשבון האצילים

ערי העניקו לבעלי מקצועות נדרשים.

בערים החדשות היה קל יותר לקבל זכויות, משום שבהן היה צורך להגדיל את מספר התושבים, ולקבוע את הסדר החברתי ( אמנה חברתית). לעומת זאת, בערים הוותיקות היה קשה יותר לקבל זכויות יתר משום שהסדר החברתי  כבר היה קיים ומושרש.לעיתים התרחשו בערים אלו מאבקים נגד אדוני העיר, חלקם אלימים- על מנת להשיג את החירויות.

החירויות הוגדרו במסמך (אמנה חברתית), שנקרא מגילת החירויות, והגדירו איזה זכויות יתר ניתנו לתושבים: הקלות במיסים, סמכויות שיפוט, זכות לסחור באופן חופשי,זכות לקבל מונופול על המסחר בעיר, זכות לקבל איכרים וצמיתים שנמלטו מאדוניהם- כאזרחי העיר לאחר שנה ויום.  לעיתים העניקו המלכים לתושבי הערים חוזי שלום (מדובר בכתב זכויות ולא חוזה בין מדינות). חוזי שלום, הבטיחו לתושבים הגנה בשעת חירום וסמכויות שיפוט לחברי המועצה העירונית.

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם