הנסיבות והגורמים לעליית הנאצים לשלטון

כבר אחרי  מלחמת העולם הראשונה , קמו בגרמניה, מפלגות שונות ומשונות שביקשו לשנות את מצב הכניעה של גרמניה לאחר הסכמי וורסאי. הסכמי וורסאי חייבו את הקמתו של משטר דמוקרטי, לכן גרמניה משנה את שמה ומקימה את רפובליקת ווימאר. חלקים רבים בחברה הגרמנית מתייחסים לסיום מלחמת העולם הראשונה, כהשפלה וכבגידה של הפוליטיקאים, בעקבות זאת מתחזקת תחושה של חוסר אמון ושהמנהיגים "תקעו סכין בגב האומה".

בשנים הראשונות של הרפובליקה היה מצב של חוסר איזון פוליטי וחוסר יציבות כלכלית כאשר משני צידי הקשת הפוליטית, בימין ובשמאל לא הסכימו למצב החדש ופעלו להפיל את המשטר ולהקים במקומו משטר אחר.
בימין , קראו לחזור לגרמניה, להחזיר את הקיסר , לשקם את הצבא, להחזיר את הכבוד הלאומי של גרמניה…
בשמאל, הקומוניסטים ביקשו להקים מדינה בהשפעת ברית המועצות, משטר קומוניסטי. שתי הקבוצות פעלו בדרכים אלימות .
אחת ממפלגות הימניות, הייתה "מפלגת העם הלאומית גרמנית". עם הזמן, ב 1919, התאחדה עם מפלגה קטנה נוספת, "מפלגת הפועלים הגרמנית". המפלגות שינו את שמן ל"מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית" (נציונל סוציאליסטית).
מצע המפלגה פורסם בספרו של היטלר "מין קאמפ", המבטא את עיקרי האידיאולוגיה הנאצית: שילוב של לאומנות, פולקיזם, גזענות – אנטישמיות, שלילת השלום העולמי, מאבק נצחי בין הגזעים, מרחב מחייה, דחיית החרפה של הסכמי וורסאי, שלילת הדמוקרטיה והקומוניזם, מנהיגות עליונה בראשות הפיהרר.
שילוב כוחות עם מפלגות הפועלים כדי לזכות בתומכים רבים ככל האפשר.

בתקופה זו מעטים מאוד קראו את ספרו של היטלר – מיין קאמפ, ומצע המפלגה בתקופה זו לא היה מוכר לציבור הרחב.

אפשר להתייחס לשלושה גורמים שעיצבו את המציאות, שהובילה להקמת משטר דיקטטורי בשליטת המפלגה הנאצית.

 לפי חוזה ורסאי  נדרשה גרמניה לוותר על שטחים, לפרק את צבאה, לשאת באשמה למלחמה ולשלם פיצויים גבוהים למדינות המנצחות. רבים חשו מושפלים ומבוזים ודחו את מה שנראה בעינהם "חרפת וורסאי", הסכם שמנהיגי גרמניה שנאלצו לחתום עליו. תחושות אלו שהיו מאוד מקובלות בקרב הציבור הגרמני סייעו להיטלר להשיג תומכים רבים ובסופו של דבר להגיע לשלטון כיוון שהוא הבטיח לבטל את "חרפת ורסאי" ולהחזיר לעם הגרמני את הכבוד שנרמס בחוזה זה.
כבר בראשית שנות ה – 20 פעולה המפלגה הנאצית בדרכים לא דמוקרטיות, לנסות ולהחליף את המשטר, על ידי ניסיון למרוד ולתפוס את השלטון. המרד התקיים בבווריה ב 1923 , ונקרא "הפוטש של קאפ".
המפלגה הנאצית פעלה בדרכים מגוונות ומתקדמות לשכנע את ההמונים לתמוך בה, כמו: הפעלת מערכת תעמולה מודרנית, שימוש במודעות, חלוקת עלונים, ניצול הכללים הדמוקרטיים, הטלת פחד וטרור, הקמת קבוצות תומכים "פלוגות סער "  שבעזרתן הפריעו למתנגדים הפוליטיים, מצד אחד ויצרו תחושת אחידות וסמכותיות מצד שני.

 רפובליקת ווימאר ידעה שלוש תקופות, מבחינה כלכלית. התקופה הראשונה, לאחר המלחמה מאופיינת באבטלה גבוהה, חיילים רבים שלא הצליחו להשתלב במשק המפורק ותחושת יאוש גוברת ומסוכנת.
התקופה השנייה מאופיינת בהתפתחות ויציבות כלכלית, כאשר גרמניה שיתפה פעולה עם מעצמות המערב, בעיקר עם ארצות הברית, שהעמידה הלוואות לפיתוח המשק הגרמני. תקופה זו היא תקופה של שגשוג ופריחה כלכלית.
התקופה השלישית,  החלה ב 1929במשבר כלכלי גדול מאוד בארצות הברית, שהשפיע על מדינות העולם. השפעה מיוחדת הייתה על המשק הגרמני, שעדיין לא הצליח להתבסס.

היציבות הכלכלית בגרמניה פסקה עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב- 1929. המשבר גרם להתמוטטות כלכלית בגרמניה : מפעלים התמוטטו, בנקים נסגרו, חלה ירידה בשכר, פשיטות רגל, אבטלה גדולה. בעם הגרמני הייתה אווירת ייאוש וחוסר אמון במשטר הדמוקרטי. מפלגתו של היטלר ניצלה אוירה זו והבטיחה לעם הגרמני להוציא אותו מהמצב הכלכלי הקשה ולשפר את תנאי חייו, לכן רבים מהגרמנים החליטו לתת הזדמנות להיטלר לשפר את המצב הכלכלי בגרמניה ולתמוך במפלגתו.

 המציאות הפוליטית הושפעה מאוד מחוסר היציבות הכלכלית האמון בשלטון הדמוקרטי נפגע ורבים היו בשלים לקבל את המדיניות וההצעות של המפלגה הנאצית בגרמניה. מפלגה זו הבטיחה יציבות, שיפור כלכלי והחזרת הכבוד הלאומי במסגרת גרמניה מתחדשת.

התמיכה הציבורית במפלגות הנאצית והקומוניסטית גברה השקט והיציבות התערערו באופן מדאיג ביותר. מ 1930 ניתן לראות תמיכה גוברת בנאצים. משנה זו גרמניה התנהלה מתוקף צווי חירום. המשמעות לכך היא, שלמעשה גרמניה כבר אינה דמוקרטית יותר. למרות זאת, נערכות בחירות חוזרות ונשנות, ותוצאותיהן מחזקות את המפלגה הנאצית.
הנשיא מאשר חוקים ללא אישור בית המחוקקים, הרייכסטאג (בית הנבחרים). הימין השמרני מתחזק, ומנסה לעכב את העברת השלטון להיטלר ולמפלגתו אך ללא הצלחה.
ב 1933 ממנה הנשיא, הינדנבורג, את היטלר  לקאנצלר ומתנה זאת בקיום רוב פרלמנטרי, וזאת מתוך תקווה  שהימין השמרני  ירסן ויעצור את היטלר, אבל שוב ללא הצלחה.

המפלגה הנאצית בראשות היטלר זוכה בשלטון בגרמניה

היטלר מתחיל לבסס את שלטונו, מקים קואליציה עם המפלגות השמרניות ומחליט על קיום בחירות תוך כדי הגבלת הפעילות של מפלגות יריבות וזאת כדי ליצור מדינה טוטליטרית – חד מפלגתית.
לפני הבחירות הוצת בניין הרייכסטאג, הנאצים והקומוניסטים מאשימים אלו את אלו, היטלר מנצל את האירועים ומחליט על שורה של  "צווי חירום" חתומים על  ידי הנשיא, הינדנבורג.
בבחירות נוספות המתקיימות , זוכה המפלגה הנאצית ב 44% ומתאחדת עם המפלגה הלאומית הגרמנית שזכתה ב 8% .

ב 3/1933, היטלר מקים ממשלה קואליציונית בעלת רוב 52% מהפרלמנט הגרמני.