המאבק לשחרור לאומי בתוניסיה

השלטון הצרפתי בתוניסיה החל ב 1881 והסתיים ב 1956, ניתן לראות במאבקה של דוגמה למאפייני הדה-קולוניאליזם. 

המאבק של העם התוניסאי הוא חלק מהדה-קולוניאליזם, מאפייניו דומים למאפיינים בקרב עמים אחרים. את המאבק הלאומי הנהיגו מנהיגים מקומיים שרכשו את השכלתם ואת עקרונות החופש והשוויון בצרפת. המאבק לחופש בדומה לעמים אחרים לא היה אלים. השלטון הצרפתי הנהיג מדיניות ליברלית שעודדה הקמת ארגונים ומפלגות מקומיים לפעול כל עוד לא עברו את הגבולות שצרפת אפשרה. היה מנהיג מפלגת “החוקה” –”אל-דוסטור” שהוקמה ב   1927, שקראה לפעילות לא אלימה לעצמאות. לפני מלחמת העולם השנייה הוגלה בורגיבה לצרפת והורשה לחזור לתוניסיה ב 1949. בורגיבה ניהל משא ומתן עם בשלטון הקולוניאלי הצרפתי. שינויים פוליטיים בצרפת, בחירתו של פייר מנדס-פרנס החלה משא ומתן לאוטונומיה בתוניסיה, במקביל עניינה של תוניסיה הועבר לאו”ם, תוך כדי שמירה על האינטרסים של צרפת בתחום חוץ וביטחון. בהסכם העצמאות, ניתן לצרפת להחזיק בבסיס צבאי בביזרטה. הדיונים באו”ם יחד עם מדיניותו של ראש הממשלה זרזו את קבלת העצמאות לתוניסיה בשנת 1956.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם