הכרזת המדינה

השיקולים שהנחו את הנהגת הישוב להכריז על הקמת המדינה ב – ה' באייר תש"ח

המירוץ נגד הזמן הוא אחד מהמאפיינים של מדינת ישראל מאז לידתה. ניתן לבחון את התנאים והשיקולים שהובילו להקמת המדינה. ברקע להכרזת המדינה בפני הנהגת הישוב היהודי עמדו שיקולים שונים בנוגע להכרזה על הקמת המדינה. שיקולים אלו נגזרו מהמצב המדיני והמצב הצבאי,  ונשקלו הסיכונים והאפשרויות הנובעים מההכרזה על הקמת מדינה יהודית עצמאית.

היבט המדיני
ארצות הברית, שתמכה בהקמת המדינה היהודית, קיבלה דיווחים על החולשה של הישוב היהודי לעמוד בפני מתקפה של ערביי ארץ-ישראל וארצות ערב. על רקע הדיווחים ניסתה למנוע את הכרזת הקמת המדינה, וטענה שהישוב היהודי מהמר  הימור מסוכן וארצות הברית לא תוכל לסייע ולהציל אותו מידי הערבים. דרישת ארה"ב הייתה לדחות את ההכרזה, לקיים שביתת נשק לשלושה חודשים, כדי למנוע את פלישת צבאות ערב.  עמדה האמריקאית זו, דחיית ההכרזה, התבססה על חוסר ההכרעה הברורה מהבחינה הצבאית.

לשני הצדדים הלוחמים, היהודים והערבים, היו הישגים בשדה הקרב. לערבים היו הישגים בדרכים ומחוץ לערים הגדולות, הם הטילו מצור על העיר העתיקה בירושלים והצליחו להשתלט על היישוב היהודי בגוש עציון. מנגד היישוב היהודי הצליח להתארגן מבחינה צבאית, ערך את כוחותיו במסגרות גדולות יותר, והצליח לשפר את עמדותיו ולהשתלט על מרחבים גדולים, כפי שניתן לראות בתוכנית ד'. נוסף לזאת נסיגת הבריטים מהארץ הייתה ללא שיתוף פעולה, ולכן הייתה המתנה לצאת הבריטים, ובמקביל השתלטות על האתרים שנשלטו על ידי הבריטים.

בריטניה, הנהגת הישוב התייחסה גם להנחה, שדחיית ההכרזה על הקמת המדינה, היא בעצם הזמנת בריטניה להמשיך ולקיים את שליטתה בארץ-ישראל. למעשה החמצת הזדמנות היסטורית, אולי, בלתי חוזרת.

ירדן, נערכו שיחות בין מלך ירדן, עבדאללה, לבין הנהגת הישוב למנוע את הצטרפותו לפלישה הערבית, ולתמוך בתכנית חלוקת הארץ בינו לבין היהודים. אבל עם הזמן החליט המלך להצטרף למתקפה הערבית על הישוב היהודי.

מבחינה מדינית חלו התפתחויות שהובילו את ארה"ב להכיר במדינה היהודית עוד לפני ההכרזה על הקמתה, משום, שהתברר שההצעה האמריקנית (תכנית הנאמנות) לא תתקבל באו"ם, ובעקבות זאת בחירתו של הנשיא טרומן (הקול היהודי ) אינה מובטחת כלל.
הידיעות בנוגע למפנה בלחימה באפריל 1948 ( נחשון, משמר העמק, חיפה, טבריה ) שחררו למעשה את האמריקאים מהחשש שיצטרכו לסייע ולהציל את הישוב היהודי בארץ ישראל.

ההיבט הצבאי
ככל שהתקרב מועד פינוי הבריטים, 15/5/48,כוחות ה"הגנה" הצליחו לנצל את העדיפות הצבאית במוקדים שונים.

תכנית ד', לאחר המפנה האסטרטגי (תוכנית ד') שכלל ארגון מסגרות צבאיות גדולות: חטיבות, מבצע ולחימה ללא חשש מהתערבות הכוחות הבריטיים, השתנתה  תמונת המצב וכוחות ההגנה הצליחו להגיע להישגים מרשימים. עם זאת צריך לראות גם את המוקדים בהם עדיין היו יתרונות לכוחות הערביים, המאבק בדרכים.

ליגה ערבית, הליגה הערבית הבינה, שעם פינוי הבריטים מהאזור לא יהיה כוח שימנע פעולה נגד הישוב היהודי. הוחלט שעם יציאת הבריטים ב 15/5/48, תפלושנה מדינות ערב לארץ-ישראל.
מנהיגי הישוב העריכו – למרות, שהנשק הכבד שרכשו עדיין לא הגיע לארץ,  ניתן לעצור את התקפת מדינות ערב.

ירדן ומצרים, היו הערכות שניתן להגיע עם מלך ירדן להסכמה על חלוקת ארץ-ישראל. במהלך כינוס הליגה הערבית, מצרים לא החליטה כיצד תפעל ולכן הייתה הערכה שאולי מצרים לא תצטרף למתקפה הערבית. אבל ככל שמועד פינוי הבריטים התקרב גם ירדן וגם מצרים החליטו להצטרף לפלישה הערבית.

מבחינה צבאית הסיכויים להתמודד עם פלישת ארצות ערב היו טובים, אודות ל:

• הפעלת תכנית ד',  כדי להשתלט על רצף טריטוריאלי ממטולה בצפון עד לבאר טוביה בדרום.
• הגעתו של נשק רב שנרכש מצ'כוסלובקיה.
• ארגון הצבא במסגרת חטיבתית.

הגברת מאמצי גיוס כוח אדם.