החלטת החלוקה באו”ם (החלטה 181) החלטת הכ”ט בנובמבר

החלטה 181, הכ”ט בנובמבר 1947, הכרה בהקמת מדינת ישראל

עצרת האו”ם התכנסה כחמישה חודשים אחרי הגשת המלצות ועדת אונסקו”פ כדי לדון בהצעת החלוקה הסופית. הויכוח היה על שתי הצעות:
הצעת המיעוט – להקים מדינה פדרלית משתי יחידות יהודית וערבית. בירה משותפת היא ירושלים. והגבלת העלייה היהודית, למשך שלוש שנים בהתאם לכושר הקליטה של הארץ ובהתחשב בזכויות הערבים.
הצעת הרוב – חלוקה לשתי מדינות עצמאיות. המדינה היהודית: הגליל המזרחי, עמק יזרעאל, מישור החוף מעכו עד איסדוד ואת

מפת החלוקה (ויקיפדיה)
החלטת האו”ם 181 , ויקיפדיה

אזור הנגב. המדינה הערבית: עזה, יהודה, שומרון, הגליל המערבי. ירושלים ובית לחם יהיו בשליטה בינלאומית ולאחר 10 שנים יתקיים דיון על מעמדה של. המדינה היהודית.
נציגי הסוכנות היהודית הסכימו לקבל את התכנית, למרות ההגבלות, והחלו לשכנע את מדינות העולם לתמוך בהצבעה באו”ם.
תכנית החלוקה הסופית:
• המנדט הבריטי על ארץ ישראל יסתיים ב 1/8/1948
• חודשיים לאחר פינוי הבריטים תוקמנה שתי מדינות, ערבית ויהודית, סביבות ירושלים ובית לחם יהיו בפיקוח בינלאומי, השטח של המדינה היהודית הצטמצם ל55% ושטח המדינה הערבית גדל ל45%.
• בין הפינוי לבין הקמת המדינות תהיה תקופת מעבר שבה ועדה מטעם האו”ם תשלוט ותפעל לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי.
• לאחר שתוקמנה שתי המדינות הן יגישו בקשה להתקבל כחברות בארגון האומות המאוחדות.
בהצבעה ב 29/11/1947 על תכנית החלוקה 33 מדינות תמכו, 13 התנגדו ו 10 נמנעו (כולל אנגליה).

תגובות להחלטה
הערבים, ערביי ארץ ישראל דחו את תוצאות ההצבעה, ודרשו להקים מדינה ערבית על כל שטח ארץ ישראל. ואילו מדינות ערב הבטיחו לפתוח במלחמה אם ההחלטה תצא לפועל.

הבריטים, הם נמנעו בהצבעה. קבלת ההחלטה באו”ם הייתה אכזבה ומפלה לבריטניה, שהחליטה לא לשתף פעולה למימוש החלטת האו”ם. בריטניה הקדימה את מועד הפינוי ל15/5/1948, חצי שנה לפני המועד באו”ם. הם החליטו לאפשר לאו”ם להיכנס לשטח רק שבועיים אחרי פינוי הכוחות הבריטים. בריטניה התמקדה בפינוי מבלי להעביר את השליטה באופן מסודר, כדי ליצור כאוס וחוסר סדר, ולהוכיח שהמצב ילך ויתדרדר עם יציאת הכוחות הבריטים.

מגילת העצמאות | הכרזה על הקמת מדינת ישראל

בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

בשנת תרנ”ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב’ בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.

השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.

שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.

במלחמת העולם השנייה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו’ אייר תש”ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת  השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.

אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.

אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.

אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה’ אייר תש”ח, 14 במאי 1948.

קישור לאתר תולדות, מגילת העצמאות, אסופת נושאים

קישור לבלוג ארכיון המדינה