עצרת האו"ם התכנסה כחמישה חודשים אחרי הגשת המלצות ועדת אונסקו"פ כדי לדון בהצעת החלוקה הסופית. הויכוח היה על שתי הצעות:
הצעת המיעוט – להקים מדינה פדרלית משתי יחידות יהודית וערבית. בירה משותפת היא ירושלים. והגבלת העלייה היהודית, למשך שלוש שנים בהתאם לכושר הקליטה של הארץ ובהתחשב בזכויות הערבים.
הצעת הרוב – חלוקה לשתי מדינות עצמאיות. המדינה היהודית: הגליל המזרחי, עמק יזרעאל, מישור החוף מעכו עד איסדוד ואת אזור הנגב. המדינה הערבית: עזה, יהודה, שומרון, הגליל המערבי.
ירושלים ובית לחם יהיו בשליטה בינלאומית ולאחר 10 שנים יתקיים דיון על מעמדה של. המדינה היהודית.
נציגי הסוכנות היהודית הסכימו לקבל את התכנית, למרות ההגבלות, והחלו לשכנע את מדינות העולם לתמוך בהצבעה באו"ם.
תכנית החלוקה הסופית:
- המנדט הבריטי על ארץ ישראל יסתיים ב 1/8/1948
- חודשיים לאחר פינוי הבריטים תוקמנה שתי מדינות, ערבית ויהודית, סביבות ירושלים ובית לחם יהיו בפיקוח בינלאומי, השטח של המדינה היהודית הצטמצם ל55% ושטח המדינה הערבית גדל ל45%.
- בין הפינוי לבין הקמת המדינות תהיה תקופת מעבר שבה ועדה מטעם האו"ם תשלוט ותפעל לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי.
- לאחר שתוקמנה שתי המדינות הן יגישו בקשה להתקבל כחברות בארגון האומות המאוחדות.
בהצבעה ב 29/11/1947 על תכנית החלוקה 33 מדינות תמכו, 13 התנגדו ו 10 נמנעו ( כולל אנגליה).
תגובות להחלטה
הערבים, ערביי ארץ ישראל דחו את תוצאות ההצבעה, ודרשו להקים מדינה ערבית על כל שטח ארץ ישראל. ואילו מדינות ערב הבטיחו לפתוח במלחמה אם ההחלטה תצא לפועל.
הבריטים, הם נמנעו בהצבעה. קבלת ההחלטה באו"ם הייתה אכזבה ומפלה לבריטניה, שהחליטה לא לשתף פעולה למימוש החלטת האו"ם. בריטניה הקדימה את מועד הפינוי ל15/5/1948, חצי שנה לפני המועד באו"ם. הם החליטו לאפשר לאו"ם להיכנס לשטח רק שבועיים אחרי פינוי הכוחות הבריטים. בריטניה התמקדה בפינוי מבלי להעביר את השליטה באופן מסודר, כדי ליצור כאוס וחוסר סדר, ולהוכיח שהמצב ילך ויתדרדר עם יציאת הכוחות הבריטים.