הדיון בעצרת האומות המאוחדות

הדיון באו”ם בנושא ארץ ישראל התקיים במשך החודשים אפריל ומאי  1947, לאחר שהבריטים העבירו את הנושא לאו”ם כדי למצוא פתרון ולשמור על מעמדה של בריטניה. צריך לדעת  שאחרי מלחמת העולם החל מאבק בין שתי המעצמות, מאבק שנקרא “מלחמה קרה”. במאבק זה ניסו שתי המעצמות להרחיב את השפעתן ברחבי העולם. בתקופה זו מדינות העולם נחלקו בין שתי המעצמות, הדבר בא לידי ביטוי בכל תומי החיים. גם האו”ם הייתה זירה למאבקי המלחמה הקרה, כאשר כל גוש ביקש להעביר החלטות שיחזקו את מעמדו כגוש ומעמד המדינות החברות. נוסף לזאת האו”ם שימש כזירה לשכנע מדינות ניטראליות להצטרף לאחד הגושים. הגוש הסובייטי – ברית המועצות ובנות בריתה והגוש האמריקאי ובני בריתה. זו תמונת המצב, לכן גם ההצבעות של המדינות החברות באו”ם היו בהתאם להשתייכות הגושית.

העצרת הכללית החליטה להקים ועדה מטעמה שתאסוף נתונים מארץ ישראל , תברר את עמדות היהודים והערבים ותגבש החלטה בנוגע לעתידה של ארץ ישראל. ועדה זו נקראה
ועדת אונסקו”פ  (UNSCUP– United Nation Special Committee Of Palestine)

הועדה כללה נציגים ממדינות שונות, כאשר למעלה ממחצית הנציגים היו ממדינות חדשות כמו: יוגוסלביה, צ’כוסלובקיה, איראן, הודו, גואטמלה, פרו ואורוגואי והשאר היו הולנד, שבדיה, קנדה ואוסטרליה. נציגי מדינות ערב ואפריקה לא השתתפו בהצבעה מכיוון שעדיין לא קיבלו עצמאות. הוועדה סיירה בארץ  ואספה עדויות, שמעה את כל מי שהיה מוכן לדבר.

היישוב היהודי שיתף פעולה באופן מלא, הוא ראה בוועדה הזדמנות להציג את עמדתו, ולשכנע בנחיצות להקמת מדינה יהודית עצמאית.  נציגי היישוב ובראשם, דויד הציגו את הרקע ההיסטורי והקשר של היהודים לארץ ישראל, התייחסו לאסון הכבד של שואת היהודים. הם התייחסו לעוינות הבריטית כלפי היישוב היהודי ולתמיכה בעמדה הערבית. במהלך עבודתה של ועדת אונסקו”פ הגיעו לנמל המבורג בגרמניה, למחנות העקורים, ובמקרה הם היו עדים לפעולת הבריטים להחזיר למחנות העקורים את המעפילים היהודים.
חברי הועדה הם: יו”ר הוועדה השוודי, ונציג יוגוסלביה, שסיכם את המאבק בין המעפילים לבין הבריטים כך:  ” זוהי העדות הטובה ביותר שהייתה לפנינו !”.

בן גוריון תיאר את התועלת ואת תנופת הפיתוח של הארץ בעקבות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. גם חיים וייצמן נפגש עם חברי הועדה והביע תמיכה בתכנית הת החלוקה:
” גם חלק מהארץ מהווה פתרון ובסיס לעם היהודי”. המשמעות היא שהיהודים מוכנים לשתף פעולה עם ארגונים בינלאומיים ועם האומות המאוחדות. היהודים יצרו קשר וזיקה בין שאלת ארץ ישראל לבין שאלת העקורים, בעוד ערביי ישראל וגם הבריטים ניסו לנתק את הקשר בין שני נושאים אלו.
התנועה הציונית המשיכה בקו המדיני מול העולם מתוך הבנה שההסכמה להקמת מדינה יהודית תוכרע בלונדון ובניו יורק ולא בארץ ישראל, לכן המאבק על דעת הקהל הוא חשוב מאוד.

ערביי ארץ ישראל, לעומת זאת, סרבו לשתף פעולה והחרימו את הוועדה. כך “הועד הערבי העליון” לא רק שלא שיתף פעולה, אלא יתרה מכך, איים שערביי פלשתינה יאבקו ללא הפסק ביישוב היהודי בארץ ישראל.

ועדת אונסקו”פ ביקרה במחנות העקורים, אספה עדויות, שאלה שאלות. היהודים הביעו את רצונם היחיד והבלעדי להגר רק לארץ ישראל, למדינה יהודית עצמאית. בתקופה זו היו במחנות העקורים כרבע מיליון יהודים, שמצבם עורר והלהיט את דעת הקהל העולמית. שאלת העקורים הייתה חלק מהמאבק המדיני של הסוכנות היהודית להקמת מדינה יהודית עצמאית.

 ועדת אונסקו”פ אספה עדויות במשך כשלושה חודשים והגישה את המלצותיה לעצרת האו”ם.
המלצות  הוועדה היו:

  • סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל
  • חלוקת הארץ לשתי מדינות, ירושלים תהייה בחסות בינלאומית, המדינה היהודית תוקם על 62% משטחי הארץ ותכלול את: הגליל המזרחי, עמק יזרעאל, החוף מעכו בצפון עד איסדוד, באר שבע והנגב. המדינה הערבית תוקם על השאר ותכלול את: הגליל המערבי, שומרון ויהודה ואיזו החוף מאיסדוד עד מצרים.
  • בין שתי המדינות יהיה שיתוף פעולה כלכלי והמטבע המקומי יהיה משותף.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*