האוניה סנט לואיס

במהלך שנת 1939 יצאו כמה אוניות מגרמניה שהעבירו מהגרים יהודים בדרכם להימלט מהמשטר הנאצי בגרמניה. האוניה סנט לואיס הייתה בין האוניות האחרונות שיצאה מגרמניה. סיפור התלאות של האוניה הזו משקף את המציאות בה יהודים שחיפשו מקלט מחוץ לגרמניה חיזרו על שערי מדינות העולם ומרביתם נדחו. העולם לא התעניין בגורלם של היהודים וזה היה אות מבשר על הרעות.

ממש חודשים ספורים לפני מלחמת העולם הראשונה יצאה האוניה סנט לואיס מהמבורג שבגרמניה ועל סיפונה 936 נוסעים יהודים בדרך לקובה בדרום אמריקה. סיפור מסעה של האוניה מדגים את הקשיים ואת המציאות הקשה של יהודי אירופה בתקופה זו.

האוניה יצאה לדרכה במאי 1939, מגרמניה לקובה , בקובה נמנעה מהם הירידה לחוף, נראה בלחץ המשטר הנאצי ובעקבות החשש להכניס כמות גדולה של מהגרים יהודים העלולים להשפיע על הכלכלה המקומית. ההתעקשות של נשיא קובה לא לקבל את המגרים גרמה לחזרת האוניה לים בחיפוש מקום מקלט אחר. ליד חופי ארצות הברית ניהלה הסוכנות היהודית משא ומתן על שלטונות ההגירה, יחד עם מכתבי בקשה אל אנשי ממשל בכירים כדי שאלו יסייעו להם, גם ניסיונות לרכוש איגרות חוב בתמורה לכניסתם לארצות הברית לא הועילו. בדרכה חזרה לגרמניה, המשיכה האוניה סנט לואיס לחפש מקלט במדינות אירופה. בסופו של המסע הסכימו בריטניה, צרפת, בלגיה והולנד לקבל את הנוסעים.

משמעות המסע של הסנט לואיס: במחצית שניה של 1939 התמעט מאוד מספר המהגרים היהודים מגרמניה, המשטר הנאצי מנע בעת הזו את יציאתם של היהודים. מדינות העולם חששו להתעמת עם המשטר הנאצי בגרמניה ולכן לא הסכימו לקבל את הפליטים היהודים. המשטר הנאצי הרגיש בטוח מספיק לשלוח מהגרים כדי לבדוק את תגובת מדינות העולם. בעצם דחיית העולם את הפליטים היהודים מחזקים את התוקפנות של המשטר הנאצי בגרמניה.

סיפור מסע האוניה סנט לואיס הוא דוגמה לשפל במצבם של היהודים ערב מלחמת העולם השניה.