דפוסי הפעולה של התנועה הציונית בארצות האיסלאם

המציאות ההיסטורית בארצות האסלאם הייתה מגוונת. בכל מקום היו מאפיינים ייחודיים, יהודים בתורכיה, בעיראק או בתוניסיה התמודדו עם הפעילות הציונית בארצם בדרך שונה. הם התייחסו לפעילות הציונית בהשוואה לפעילויות אחרות שהתקיימו באותו הזמן בארצם.  היו, שדחו את הרעיון הציוני משום שלא קיבלו אותו או שהעדיפו פתרונות אחרים כתשובה למבוכה ולשינויים שחלו בחברה היהודית בארצם. הציונות נקלטה במקומות, שעברו תהליכים של מודרניזציה, (אם באמצעות מגעים עם העולם המערבי ואם על ידי קבלת השכלה מודרנית במוסדות חינוך שונים).

בארצות האסלאם הקשר בין ציונות לבין מודרניזציה לא היה חד משמעי.
ככל שהיו יותר אפשרויות ההשתלבות בחברה הכללית או בחברה הקולוניאלית, כך התנועה  הציונית הייתה פחות אטרקטיבית, למשל בעיראק ובאלג'יריה הצרפתית.
המשיכה לציונות הייתה חזקה, דווקא בקהילות שעמדו מחוץ למעגל המודרניזציה, בגלל הקשר בין תפיסת הזהות הדתית לבין תפיסת ארץ ישראל והגאולה.  כאשר  קהילות אלו נקלעו למשברים בעקבות שינויים מודרניים, העלייה לארץ ישראל נתפסה כפתרון חיובי (העלייה מצפון- אפריקה, ובמיוחד מרוקו לארץ-ישראל במאה ה-19, ראשיתה של העלייה התימנית).

מאפייני הפעילות הציונית בארצות האסלאם

·     הקמת ארגונים, מוסדות ומסגרות חברתיות תרבותיות מודרניות –  תנועות נוער, אגודות ספורט, מפלגות פוליטיות. המכנה המשותף של כל המצטרפים לפעילויות, היה העניין שגילו בציונות. חשיבותן של תנועות הנוער הציוניות היה בעיקר, בהיותן מסגרת חדשה לפעילות, עבור צעירים בקהילה היהודית. בתנועות הנוער הציוניות ניתן דגש רב, על תכנים ציוניים: לימודי ארץ ישראל, דמויות מופת בציונות, לימוד עברית, חינוך גופני, פעילויות בטבע. תנועות הנוער הוסיפו יסוד של מרד בהנהגת הקהילה, מרד בדפוסי הקיום היהודי בגולה. לתנועות הנוער הצטרפו גם נערות שהגיעו לעמדות הנהגה בכירות – היה בכך ביטוי למודרניזציה (בראש תנועת "צעירי  אוהבי ציון" בעיר ספאקס שבתוניסיה עמדה אישה). בתנועות הנוער נוצר מסלול להכשרת הנהגה, שעתידה להנהיג את התנועה הציונית בארצות האסלאם לאחר מלחמת העולם השניה. בנוסף, נוצרה מסגרת למפגש עם השליחים מארץ ישראל והחיילים היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.

מפלגות פוליטיות, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו מפלגות פוליטיות ציוניות. עיקר הפעילות היתה של התנועה הרביזיוניסטית במצרים ובתוניסיה. מבחינה ארגונית, המפלגות היו יותר זרמים חברתיים רעיוניים או תנועות מאשר מפלגות במובן הממוסד.

עיתונות מודרנית ציונית, עיתונות ציונית בארצות האסלאם היתה אחד ממאפייני הפעילות הציונית, בארצות בהן היתה מותרת הפעילות הציונית, העיתונות היתה גלויה, וברורה מבחינת מסריה. ואילו בארצות שבהן היתה אסורה הפעילות הציונית, נמצאו דרכים עוקפות, להציג את הציונות בעיתונות היהודית. העיתונות הציונית שימשה אמצעי קשר בין האוהדים ובין הסניפים הציונים ברחבי המדינה, במה לניהול מאבקים ולתגובות על דברים שנכתבו על הציונות בעיתונות היהודית האחרת. כל ביטאון או עיתון היה זקוק לגיבוש קבוצת פעילים שתדאג להוצאתו ולהרחבת מעגל תומכים, כקהל קוראים ומגיבים.

היחס לשפה העברית, לימוד השפה העברית המודרנית כשפת יומיום היה פאן חשוב בפעילות הציונית. העברית חדרה, באמצעות: בתי הספר של חברת אליאנס (כל ישראל חברים), באמצעות מורים לעברית שבאו לארצות השונות בשליחות הארגון הציוני העולמי ו"הועד הלאומי בארץ ישראל ", יוזמה מקומית של קהילות שהקימו בתי ספר מודרניים משכילים יהודים מבני הקהילות עצמן.

דפוסי פעילות במדינות אירופה

עבודת ההווה