הפעילות הציונית במדינות אירופה,
עד ראשית המאה ה -20 עיקר הפעילות הציונית במדינות אירופה עסקה בניסיונות להפיץ את הרעיון הלאומי בקרב יהודי העולם. השפעת התנועות הלאומיות באירופה על הציונות, מתבטאת בטיפוח התודעה הלאומית, בטיפוח השפה העברית, בלימוד נושאים על התחדשות לאומית בארץ ישראל, בהכשרה ובעלייה להתיישבות בארץ ישראל.
הפעילות הציונית במהלך המאה ה-19 התמקדה בטיפוח המודעות הלאומית ובחיזוק המרכיבים הלאומיים כמו: שפה, התחדשות ועלייה לארץ ישראל.
מורכבות חייהם של היהודים בקרב מדינות אירופה יצרה תחושה, שהאמנסיפצייה וההשכלה יובילו להשתלבות בעמי אירופה התגלתה כעוד טעות. בעקבות זאת, החלה לחלחל גם בקרב משכילים ההבנה, שתמיד יחשבו היהודים זרים ולמעשה אין שום אפשרות לשילוב אמיתי. הראשונים שהבינו זאת היו: ליליינבלום, פינסקר, הציונות הדתית והרצל.
דפוסי הפעילות הציונית היו: הוצאת עיתונים עבריים, הקמת אגודות ועלייה לארץ ישראל.
עיתונות עברית, במאה ה19- יצאו כ1,500- עיתונים יהודים, בשפות שונות ובקהילות מרוחקות זו מזו. עיתונים יהודים רבים גילו יחס אוהד לתנועה הציונית, ולקחו חלק רב גם בעיצוב דעת הקהל היהודית לתמיכה ולהשתתפות בפעילות התנועה הציונית.
"השחר" הוא עיתון עברי, שיצא לאור ב 1881 על ידי ליליינבלום, בעקבות פוגרומים (פעולות טרור) ביהודים "סופות בנגב", שהקיפו את קיבוצי יהודים המסורתיים וגם המשכילים והמשתלבים. ליליינבלום היה הראשון שהבין את הקשר בין הלאומיות לבין האנטישמיות.
מטרת עיתון "השחר", להפיץ את רעיון הלאומיות היהודית, נרשמה בעמוד הראשון:
"מטרת השחר תהיה להפיץ אור על דרכי בני יעקב… להגדיל תפארת שפת עבר…"
" עם הְנֵנוּ, ואחדותינו תּוּלד רק על רגש האחווה, על הרגש הלאומי"
דוגמאות לעיתונים עבריים: "המגיד" החל להופיע בשנת 1856 בגרמניה בשפה העברית. ה"מליץ" – החל להופיע בשנת 1860 באודסה בשפה העברית, והחל משנת 1885 היה לעיתון יומי.
אגודות ועלייה לארץ ישראל, דפוס פעילות נוסף של התנועה הציונית היה הקמת אגודות, אחת מהן פעלה למען עלייה לארץ ישראל, אמנם בתקופה זו מגיע קומץ של חולמים והוזים, אבל הם מתחילים לעורר אחריהם רבים.בתקופה זו, מחצית שניה של המאה ה -19 הוקמו כמה מאות אגודות. אגודה אחת כזו הייתה אגודת ביל"ו. האגודה נוסדה על ידי צעירים ומשכילים שהאמינו שהתעוררות לאומית מחייבת עלייה, התיישבות ועבודת האדמה בארץ ישראל.
קונגרס באזל, במסגרת קונגרס זה הצליחה התנועה הציונית להגדיר את מטרותיה, להקים גופים פוליטיים, כלכליים ואחרים ולהכניס את התנועה הציונית למסגרת פעולה דמוקרטית ומאורגנת.
פעילות מדינית, דפוס פעולה שבו הרצל חיפש מעצמה שתכיר ותעניק צ'ארטר להקמת בית מולדת בארץ ישראל. הרצל פעל ברוסיה, גרמניה, האימפריה העות'מנית בריטניה ובקרב כל מי שהיה מוכן לשמוע.
ניתן לראות שפעולות התנועה הציונית היו מגוונות וניסו בדרכים שונות לטפח את המודעות הלאומית, לארגן את התנועה, להפיץ את רעיונותיה, לנסות לקבל את הסכמת מעצמות אירופה ובמקביל גם פעלו לעלות ולהתיישב בארץ ישראל.
מותו של הרצל הגיע בהפתעה גמורה והחששות של רבים בדבר פילוג והתפרקות התנועה הציונית. לתחושה זו היו גורמים שונים כמו: כישלון המשא ומתן עם מדינות אירופה מצד אחד, והויכוח הנוקב סביב שאלת אוגנדה מצד שני. מנהיגי התנועה פעלו לשמור את הלהט הציוני, והחליטו לשנות את הפעילות המרכזית ולהתמקד ב"עבודת ההווה".