גרמניה | מעבר מדמוקרטיה לטוטליריות

גרמניה המעבר מדמוקרטיה למשטר טוטליטרי

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה נאלצה גרמניה להחליף את השלטון הקיסרי – שלטון יחיד, לשלטון דמוקרטי.
לפני כן צריך להבהיר מהי דמוקרטיה ?

דמוקרטיה היא  צורת משטר המתבססת על רצון העם. המשטר משקף את הרצון הכללי של העם. ישנם סוגים שונים של משטרים דמוקרטים, אבל ניתן לקבוע כללים ברורים המשקפים את המשטרים הדמוקרטים. כללים אלו מהווים “אמנה חברתית” בין העם לבין השלטון. העקרונות הדמוקרטים הנפוצים הם: שלטון העם, זאת אומרת העם בוחר את נציגיו ואת צורת השלטון במדינה. הכרעת הרוב, רוב המצביעים בוחרים את המפלגות ואת המנהיגים. זכויות אדם, במדינה דמוקרטית נושא זכויות האדם ואזרח הוא מהותי לקביעת אופיו של המשטר.

אפשר לסכם בקצרה, שמשטר דמוקרטי מתבסס, בעיקר, על זכויות אדם ואזרח. במסגרת עיקרון  זכויות האדם והאזרח, מוענקות הזכויות הבאות: לחיים, לשוויון, לחירות, לבחירה,לקניין, לתנועה, להתאגדות…

מהו משטר טוטליטרי ?

משטר זה, מטבע הדברים, מנוגד בבסיסו למשטר דמוקרטי בכל הנוגע לזכויות אדם. לעיתים משטרים טוטליטרים מקיימים מערכת בחירות, אבל לרוב היא מצומצמת לקבוצה קטנה.
הזכויות, בעיקר, זכויות האדם מצומצמות מאוד. השלטון הטוטליטרי מרכז בידיו  תחומים רבים , למשל: מפלגה אחת, עיתונות אחת, השקפה אחת. משטר כזה מצמצם או מונע את זכויות המיעוט. ההגבלות והאיסורים הם מאפייניו של המשטר הטוטליטרי.

עם עליית  המפלגה הנאצית, בראשותו של אדולף היטלר, לשלטון החל תהליך מזורז של הרס הדמוקרטיה, שהייתה שנואה מאוד על היטלר, ומעבר למשטר ריכוזי – טוטליטרי – נאצי.
חוקים רבים נחקקו וצמצמו את זכויות האדם. ההשקפה הנאצית הייתה היחידה שהיה לה מקום בגרמניה. תחומי החיים השונים בגרמניה, על גווניה השונים, אוחדו בתהליך תיאום עם האידיאולוגיה הנאצית.

רקע קצרצר, אחרי מלחמת העולם הראשונה נאבקה גרמניה לשנות את התנאים המגבילים, שהטילו מעצמות אירופה בעקבות ההפסד במלחמה. גרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עברה תהליך שבו שיפרה את מעמדה. במהלך שנות ה20 הצליחה גרמניה לבסס משטר דמוקרטי יציב ואפילו משגשג. לקראת סוף שנות
ה – 20, בעקבות קשיים כלכליים בינלאומיים שהשפיעו קשה מאוד על הכלכלה ועל החברה הגרמנית, החל תהליך מואץ של חוסר יציבות שהוביל להתחזקותן של מפלגות אנטי דמוקרטיות. תהליך זה הסתיים
ב 30/3/1933 עם עלייתה לשלטון של המפלגה הנציונאל סוציאליסטית.

עליית המפלגה הנאצית לשלטון

המפלגה הנאצית מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית, (הנציונל סוציאליסטית) היא שילוב של שתי מפלגות קטנות  “מפלגת העם הלאומית גרמנית” והמפלגה הנאצית.

מצע המפלגה הנאצית (התפיסה, המטרות ודרכי הפעולה) פורסם בספרו של היטלר “מיין קאמפ” (המאבק שלי). האידיאולוגיה הנאצית היא אוסף רעיונות, שהיו קיימים ואוחדו והם:

שילוב של לאומנות, פולקיזם, גזענות, אנטישמיות, שלילת השלום העולמי, מאבק נצחי בין הגזעים, מרחב מחייה, דחיית הכניעה בהסכמי וורסאי, שלילת הדמוקרטיה והקומוניזם, מנהיגות עליונה בראשות
הפיהרר.
***

***

המפלגה הנאצית שילבה כוחות עם גורמים בחברה הגרמנית ומפלגות פועלים, כדי לזכות בתמיכה רבה ככל האפשר. המסרים הקליטים הצליחו להלהיב קבוצות שוליים ובהמשך גופים יותר מרכזיים שהצטרפו למפלגה.
צריך לדעת, שבתקופה זו מעטים מאוד קראו את ספרו של היטלר – מיין קאמפ, ולכן מצע המפלגה לא היה מוכר לציבור הרחב בגרמניה.

 

לאחר כמה שנים של חוסר יציבות בין 1929ל 1933, הצליחה המפלגה הנאצית  להשיג תמיכה גדולה בקרב הבוחרים הגרמנים. חוסר היציבות הפוליטית הובילה ב 1933 את הנשיא, הינדנבורג, למנות את היטלר  לקאנצלר גרמניה. הנשיא התְנֶה זאת בקיום רוב פרלמנטרי, וזאת מתוך תקווה  שהימין השמרני  ירסן ויעצור את היטלר, אבל ללא הצלחה, היטלר מצליח לשכנע רבים לתמוך בו.

 

היטלר זוכה בשלטון מתחיל בפעולות להגשמת מטרתו

היטלר מצליח להקים קואליציה עם המפלגות השמרניות ומחליט על קיום בחירות תוך כדי הגבלת הפעילות של מפלגות יריבות. אחוזי התמיכה במפלגתו עולים מבחירות לבחירות. לפני הבחירות של 1933 הוצת בניין הרייכסטאג (הפרלמנט) היטלר מאשים את מפלגות השמאל ומנצל את האירועים להחליט על שורה של  “צווי חירום” חתומים על  ידי הנשיא, הינדנבורג.

בבחירות עצמן מצליחה המפלגה הנאצית לזכות ב 44% ויחד עם 8%, שזכתה המפלגה הלאומית הגרמנית. היטלר משיג רוב מוחלט ומקים ממשלה ב 3/1933.

חקיקה – תהליך הפיכתה של גרמניה לדיקטטורה מתחיל ב”מהפכה חוקתית”, שבמסגרתה נחקקים חוקים רבים כמו:

        · חוק ההסמכה – הפרלמנט (הרייכסטאג) מעביר בחוק את סמכויותיו לממשלה והיטלר בראשה. מעכשיו הפרלמנט אינו יכול לבצע את תפקידו, שהוא חקיקת חוקים. הפרדת הסמכויות מתבטלת והממשלה היא גם הרשות המבצעת וגם הרשות המחוקקת.
היטלר מצדיק את הצורך במצב החירום, בכך שיש הכרח לרכז את כל הסמכויות בידי הממשלה. למעשה, ניתן לראות שעד לשלב זה היטלר פועל בדרך דמוקרטית לקבל את השלטון ומיד מחסל את הדמוקרטיה השנואה כל כך.

        · חוק הפקידות, סילוק הפקידים הלא רצויים, יהודים ואחרים. רק מי שעונה על תנאי תורת הגזע יכול לשרת בפקידות המדינה.

        · חיסול עצמאות הכנסיות, חיסול האיגודים המקצועיים החופשיים וביטול המשטרים העצמאיים במדינות הפדרצייה.

        · חוק איסור הקמת מפלגות, המשמעות היא שגרמניה הפכה למדינה חד-מפלגתית. הצעדים הבאים: ביטול העצמאות של מדינות גרמניה המרכיבות את הפדרצייה, בכל אחת מהמדינות (לשעבר ) ישנו נציג של היטלר.
מעתה בגרמניה ישנו משטר ריכוזי.

        · חוק העיקור (1933) נועד למי שהוגדרו “נחותי ערך” והתיר עיקור המוני בכפייה כדי להשביח ולחדש את הגזע.

        · חוקי , בשנת 1935 כוללים שני חוקים:
החוק להגנה על כבוד הדם הארי. חוק המונע נישואי תערובת, מונע העסקת נשים גרמניות במשק בית יהודי, אוסר על יהוים להניף את הדגל הגרמני.
חוק האזרחות קבע, שאזרח גרמני הוא רק מי יש לו דם גרמני שלושה דורות, ורק הוא זכאי לזכויות אדם ואזרח. חוק זה הגדיר את המושג “מי הוא יהודי”, דור שלישי, הצטרף, או נשוי ליהודי…

חוקים אלו הרעו את מצב היהודים, הפרידו בין יהודים לשאר החברה הגרמנית, והוכיחו כי גרמניה אינה חוששת מדעת הקהל העולמית ומתגובת היהודים בעולם.

משמעות החוקים היא ביטול זכויות היהודים, מניעת סיוע משפטי מהיהודים, גם מי שהמירו את דתם המשיכו להחשב יהודים והוטלו עליהם הגבלות שונות הוטלו, סימון היהודים כגזע נפרד, תחילת מימוש תורת הגזע בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית.

תעמולה,
המשטר הנאצי הפעיל תעמולה שנועדה להחדיר לאוכלוסיה הגרמנית את רעיון ההפרדה הגזעית, את העובדה שיהודים הם גזע נפרד המזיק ומנסה להשתלט על גרמניה הארית. כדי לעשות זאת, ריכז המשטר את התעמולה בידיו, כפי שניתן לראות מסגירת עיתונות חופשית, מביטול מפלגות, תוך כדי שהוא משאיר רק בידיו את האפשרות להעביר מסרים , כפי שעה בעיתון המפלגה האנטישמי. העיתון הופץ ברחבי גרמניה על לוחות מודעות בכל פינה, ובו הציג את היהודים בקריקטורות נלעגות וסטריאוטיפיות. נוסף לכך התקיימו תהלוכות לפידים של תנועות נוער, של פלוגות הסער S.A  “לובשי החולצות החומות”, שידורי תעמולה ברדיו וברמקולים שהוצבו ברחובות. בבתי הקולנוע הוקרנו סרטים אנטישמיים כמו “היהודי הניצחי” או “היהודי זיס”.
התעמולה הופצה בכל מיני דרכים גם בבתי הספר.

לתעמולה היה גם תפקיד נוסף, ליצור אחידות, לגרום להפיכת הגרמנים לקולקטיב משותף, לאחד את מצע המפלגה הנאצית עם המדיניות הרשמית של גרמניה. תהליך זה נקרא תהליך תיאום.

טרור והפחדה
פעילות הטרור וצמצום הביקורת כלפי המדיניות הנאצית לא התמקדה רק ביהודים או במתנגדים המוכרים, כמו הליברלים והקומוניסיטים, אלה גם במתנגדים מתוך שורות המפלגה, כדי להתארגן מחדש לקראת המשך חיזוק מעמדו של היטלר וסילוק מתנגדים פוטנציאלים, העלולים לפגוע במטרותיו.

הפעולות הבאות מבטאות את התפיסה הזו:

  • חיסול מתנגדים במפלגה הנאצית “ליל הסכינים הארוכות”.
  • השתלטות על המשטרה והפיכתה לגורם בשירות הנאצים (גסטאפו)
  • כריתת ברית עם הצבא. הצבא נשבע אמונים ישירות להיטלר.
  • ביטול משרת הקאנצלר ואיחוד עם משרת הנשיא.
  • הקמת ארגונים חדשים ללא יהודים.
  • הקמת  “חזית העבודה הגרמנית”, איחוד כל פועלי גרמניה.
  • חרם על עסקים יהודיים
  • סילוק יהודים מהשירות הציבורי.
  • האחדה ובניה מחדש את החברה הגרמנית  על פי תורת הגזע.

        · פעילות נגד קבוצות מתנגדות – תהליך התיאום נעשה בכל דרך אפשרית: פירוק איגודים המקצועיים, החרמת רכוש, איסור לקיים שביתות, פירוק ארגונים שונים – חברתיים, הקמת “חזית עבודה גרמנית”, התאמת תוכניות לימוד באוניברסיטאות לעקרונות המשטר הנאצי, “טיהור” המורים והמרצים, פיקוח על אמצעי התקשורת. במקביל החלה פעילות נגד הדמוקרטים והקומוניסטים והאשמתם בבגידה וחוסר נאמנות, הקמת מחנות ריכוז למי שאינם רצויים או למי שנשפטו, הקמת גופי משטרה מיוחדים – ס.ס, גסטאפו, שתפקידם היה לשמור על בטחון המדינה ובטחון המנהיגים, טיפול במחנות הריכוז.

        · פעילות נגד מתנגדים מתוך המפלגה היטלר ביקש להבטיח את שלטונו ולכן כרת ברית עם ראשי הצבא תוך כדי ניצול חששם של מנהיגי הצבא מפעילות עוינת של אנשי המפלגה הנאצית שביקשו להשתלט על תפקידיהם ולתפוס את מקומם עם עליית הנאצים למפלגה. היטלר שיתף פעולה עם הצבא גם בנושאים נוספים: ביטול הסכמי וורסאי, הגדלת הצבא. לאחר מכן התחיל בפעילות “טיהור” של גורמים מהפכניים מתוך מפלגתו: רהם – שביקש לשלב את תומכיו בצבא ולעמוד בראשו כמנהיג צבאי לצדו של היטלר כמנהיג מדיני. לאחר מות הנשיא הינדנבורג ביטל היטלר את תפקיד, וריכז את סמכויות הנשיא בידיו, הנימוק חסכון, שעת חירום.
מעכשיו היטלר הופך להיות המפקד העליון של הצבא.

        · ליל הסכינים הארוכות – 30-6-1934 לילה שבו נרצחו רבים ממפקדי פלוגות הסער – ה S.A  ורבים, שהיטלר ראה בהם סיכון כמו, רהם (מפקד ה s.a) – שביקש להתמנות לתפקיד בכיר ולתפוס את מקומם של אחרים: ראשי הצבא, קפיטליסטים ואחרים, שותפו למפלגה גרגור שטראסר, ראש הממשלה לשעבר הגנרל שלייכר ועוד.
פעולות אלו של היטלר חיזקו מאוד את מעמדו וגרמו לרבים ממתנגדיו גם במפלגה וגם מחוצה לה להירתע, נוסף על הפיכתו למנהיג היחיד – הפיהרר, לאחר מותו של הנשיא הינדנבורג. עיקרון המנהיג = היחיד כפוף לתוכניות המדינה והמשטר, נאמנות ללא עוררין למנהיג, סמכות בלתי מוגבלת, כל אדם נדרש לציות מוחלט לממונים עליו.

 פעולות אלו הפכו את היטלר למנהיג יחיד – הפיהרר, עוד צעד משמעותי בחיסול הדמוקרטיה בגרמניה.

כלכלה

היטלר השתמש גם בכלכלה כדי לממש את מטרותיו. גישתו הכלכלית התבססה על הצורך להבטיח שינוי ושיפור כלכלי בכל מחיר. גישתו זו נועדה לצרף כוחות נוספים, כמו פועלים (הסוציאליסטים), ומנגד חיזוק והענקת הטבות לתעשיינים , סוחרים  כדי שיתמכו בו.
על ידי הגדרת הבעיה הכלכלה כבעיה לאומית. היטלר יצר תעסוקה ל 6 מיליון גרמנים מובטלים.

תוכנית 4 השנים (1933), מטרת תוכנית זו להילחם באבטלה תוך כדי ביצוע עבודות יזומות, סלילת  כבישים מהירים. גיוס חובה לצמצם את מספר המובטלים. הגדרה מחדש של מפעלים ותחומים כמפעלים לאומיים, שזכו לסיוע במענקים והנחות ממסים. תוכנית זו השיגה את מטרותיה תוך כשנה וחצי.

ב 1936 תוכנית 4 שנים השנייה נועדה לבסס את עצמאותה גרמניה כמעצמה ולהתכונן למלחמה. לצורך כך הוקמו מפעלים ממשלתיים, הושקעו מאמצים בפיתוח משאבי טבע, ניסיון ליצור חומרים חדשים.

יהודים

במקביל לטיפול בבעיות כלכליות וחברתיות נעשה ניסיון ליישם את עקרונות האידיאולוגיה הנאצית, להרחיק ולסלק יהודים ממקומות עבודה ומענפי כלכלה שונים.

המדיניות האנטי יהודית לוותה בפעולות שונות החל מחקיקה, כמו חוק הפקידות, חוקי נירנברג.
חרמות על עסקים יהודיים, נידוי ופירוק נישואים מעורבים.
תעמולה אנטישמית ארסית בעיתונות , בבתי ספר ומעל לכל במה.

נישול כלכלי, במסגרת תהליך האריזציה ביקשו הנאצים לנשל את היהודים מעיסקיהם. בתחילה דרשו מהיהודים לצרף שותף גרמני שיהיה אחראי לעסק ובעתיד יקבל לידיו את ניהולו. הסיבות להעברת הרכוש היו שונות ומגוונות החל מביקורות פתע שבדקו את יעילותו של העסק, דרישות שונות לשינוי בעסק במימון היהודים. מ 1938 בעקבות ההקצנה במדיניות האנטי יהודית עבר תהליך האריזציה לצעדים תוקפניים ואלימים יותר. כך נאסר על היהודים להחזיק סכומי כסף מזומנים גדולים, הם חוייבו להפקיד את כספם בבנקים גרמנים ולהוציא רק את הסכומים המאושרים. היהודים חוייבו  לרשום כל נכס משווי 5000 מרקים גרמנים.
לקראת סוף שנה זו הועברו למעלה מ 80% מהעסקים היהודים לידי גרמנים, למעשה תהליך האריזציה הושלם.

בדרך זו הצליח המשטר הנאצי לצמצם מאוד את האבטלה בגרמניה, מ 6 מיליון ב 1933 לכ 200 אלף ב 1938.

הפגיעה ביהודים לא נעצרה רק בתחום הכלכלי, אלא התרחבה גם לסילוק היהודים מגרמניה. אם בתחילת התקופה
ב 1933 האמינו היהודים שזה גל שיחלוף, “לא יכול שמדינה כמו גרמניה תאפשר את המציאות הזו להתקיים, כנראה המשטר הנאצי יקרוס בסופו של, הם קיוו שיקרוס בהקדם”.
למעשה עד  1939, ערב מלחמת העולם, מחצית מיהודי גרמניה היגרו למדינות אחרות. ככל שהזמן עבר נסגרו יותר שערי מדינות העולם בפני היהודים. עד 1938 ניתן היה להגר, אבל משנה זו הנאצים מנעו את ההגירה ועברו לפעילות אלימה ותוקפנית נגד היהודים כפי שבא לידי ביטוי ב“ליל הבדולח” ובגירוש זבונשיין.

ניתן לראות שהמשטר הדמוקרטי, שנוא נפשו של היטלר, התמוטט לחלוטין בפעילות שיטתית בכל תחומי החיים. הדמוקרטיה הגרמנית הצליחה לשרוד זמן קצר מאוד וחזרה לשלטון טוטליטרי אכזרי ביותר נגד היהודים, נגד עמי אירופה ונגד העם הגרמני עצמו. למעשה המשטר הנאצי ביטל כל סממן דמוקרטי.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם