הגורמים לפרוץ מלחמת ששת הימים
הסכמי הפסקת האש ב 1949,
סיום מלחמת העצמאות ללא הסכם שלום בין מדינת ישראל לבין המדינות השכנות.
מלחמת ששת הימים מהווה קרב נוסף במלחמה בין ישראל לבין שכנותיה.
הסכסוך בין המדינות לא נפתר אחרי מלחמת העצמאות, וההסכמים שהחתמו היו נתונים לפרשנויות שונות אצל הצדדים.
למשל ההסכם בין ישראל לבין סוריה בסוגיית האזור המפורז. מדינת ישראל פירשה את ההסכם, כאזור ללא נוכחות צבאית, אבל עם אפשרות להשתמש בשטח.
הסורים פרשו זאת כאזור, שבו האו"ם מחזיק, ולישראל אין זכות להשתמש בו כלל.
הפרשנויות השונות הובילו לסכסוכים חוזרים ונשנים, שבהם מידי פעם פרצו אירועי אלימות, שנועדו להפגין נוכחות, להביע חוסר שביעות רצון או לקבוע עובדות בשטח.
חודש לפני מלחמת ששת הימים התחממה הגיזרה, כאשר ישראל הגיבה בתקיפות להפרת השקט בהפצצה בעומק סוריה, ובהפלת מטוסים סוריים. התגובה הסורית הגיעה דרך ברית המועצות בהאשמת ישראל בכוונה להפיל את השלטון הסורי. באמצע מאי, לקראת יום העצמאות בשנת 1967, ברית המועצות העבירה מידע, לא מדויק, על תזוזת כוחות צבא ישראלים, כחלק ממתקפת פתע. המצב הביטחוני המתוח בגבול ישראל – סוריה הוביל בהמשך את מדינות ערב: ירדן, עיראק ומצרים לחתום על הסכמי הגנה ושיתוף פעולה במלחמה עם ישראל.
ב 23/5/67 מצרים החליטה לחסום את מיצרי טיראן בפני כלי שייט ישראלים (מעבר מהים התיכון דרך תעלת סואץ לים סוף ומשם לאילת = מיצרי טיראן). ניתוק הדרך הימית לאילת הוסיף לתחושת הבדידות של ישראל. לנוכח המתיחות בגבולות, ישראל החליטה לגייס את צבא המילואים לתקופה ארוכה. עובדה זו, פגעה והקשתה על המשק הכלכלי של ישראל. גיוס המילואים בעקבות המתיחות בגבול הקשה וחיזק את תחושת החרדה בקרב אזרחי ישראל. תקופה זו שלפני מלחמת ששת הימים נקראת "תקופת ההמתנה"
הטיית מי הירדן,
עבודות תשתית להטיית מקורות הירדן הסורי, פורשו בישראל ככוונה לחנוק את ישראל, ולפגוע במפעל מוביל המים הארצי של ישראל, שהחל בתקופה זו. מדינת ישראל הגיבה בתקיפות באמצעות חיל האוויר, שפע להפסיק את העבודות, ולהגברת המתח בין ישראל לבין סוריה.
"המלחמה הקרה",
"המלחמה הקרה", היא המתיחות "התחממות" בין המעצמות לאחר מלחמת העולם השנייה. שתי המעצמות נאבקו במזרח התיכון על תחומי השפעה, כאשר מדינות ערב ככלל, נתמכו על ידי ברית המועצות בתחומים הצבאי, הכלכלי והפוליטי. ישראל מנגד נתמכה על ידי ארצות הברית בתחום הצבאי והפוליטי.
הקמת אש"פ,
הקמת הארגון לשחרור פלסטין הוא הארגון הצבאי של התנועה הלאומית הפלשתינית. הארגון בראשות יאסר עראפת,החל בפעולות טרור נגד מטרות ישראליות בקרבת הגבול עם ירדן. ישראל הגיבה בפעולות תגמול משלה, בעיקר על ידי יחידה 101. יחידה זו, פעלה בתוך שטחי ירדן, תקפה ישובים ירדנים מהם יצאו מחבלים לפיגועים נגד ישובים יהודיים לאורך הגבול. פעילות צבאית זו, עוררה את דעת הקהל העולמית מצד אחד נגד, ומצד שני גרמה לשלטון הירדני לפעול ולעצור את פעילות הטרור היוצאים מירדן.
תימרונים של צבאות מדינות ערב,
לקראת סוף מאי 1967 צבאות מצרים, סוריה ועיראק התקדמו לעבר גבולות מדינת ישראל. הניסיונות של ישראל לערב את המעצמות בדרכים דיפלומטיות לא צלחו. לוי אשכול, ראש הממשלה, נועד עם שגריר ברית המועצות בישראל וביקש ממנו לסייר בקרבת הגבולות כדי להיווכח שאין שום שינוי בהערכות הצבא. גם העיתונות הזרה, וגם מזכ"ל האו"ם תמכו בעמדה הישראלית לא סייעו לשנות את דעתה של ברית המועצות. ברית המועצות תמכה, ואף העבירה מידע לשליטי ערב על תנועות הצבא הישראלי וקראה להם להתכונן למלחמה, שישראל יוזמת.