מה היו הגורמים שהובילו לתהליך הדה-קולוניזציה ?
הגורמים העיקרים הם ברית המועצות וארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה היו שתי המעצמות היחידות, שתיהן היו במאבק על אזורי השפעה, שתיהן פעלו בזירות שונות להרחיב את תחומי השפעתן.
אידיאולוגיה, שתי המעצמות תמכו בשחרור לאומי, ניתן לומר ששתיהן היו מונעות מסיבות אידיאולוגיות, ארצות הברית כבר בסוף מלחמת העולם הראשונה הצהירה שהיא תומכת במאבק לשחרור לאומי של כל העמים. גם ברית המועצות נאבקה נגד הקולוניאליזם המערבי מתוך הבנה ואמפתיה למאבקים מאבק לשחרור לאומי של העמים הכבושים והמנוצלים, ובנוסף ראתה בדה-קולוניזציה כלי למאבק במסגרת ה"מלחמה הקרה".
כלכלת אירופה, תוצאות המלחמה היו הרסניות מבחינה כלכלית, מדינות המערב נזקקו למשאבים רבים כדי לשקם את הכלכלות שלהן, הן נסמכו יותר והיו תלויות יותר במעצמות. ארצות הברית הציעה תוכנית רחבת היקף לשיקום מדינות כחלק מהמאבק מול מדיניותה הקומוניסטית של ברית המועצות. נוסף על הצורך בשיקום הכלכלה היה על מדינות אירופה להתמודד עם השקעת המשאבים הרבים בקולוניות, הן בפיתוח כלכלת הקולוניות, הן בהחזקת צבא גדול שישמור על הסדר בקולוניות והן להאבק בהתנגדות המקומית. השליטה בקולוניה באה על חשבון השקעה ושיקופם במדינות עצמן, דעת הקהל המקומית התנגדה להמשך הנוכחות הצבאית מעבר לים.
פוליטיקה, כבר בתחילת המאה ה – 20 החלה להתפתח תודעה לאומית בקרב עמים שונים. בסוף מלחמת העולם הראשונה נוסחו עקרונות המכירות בזכות להגדרה עצמית, שבאו לידי ביטוי " 14 נקודות של וילסון". אחרי מלחמת העולם השנייה, התעצם המאבק הלאומי לשחרור ברחבי אסיה, אפריקה והמזרח התיכון. עיקר המאבק לשחרור התנהל בזירה הפוליטית, דרך ארגון האומות המאוחדות. הפעילות של האו"ם התבססה על הכרה בשוויון של כל העמים ובזכות להגדרה עצמית. מדינות העולם הכירו בזכות המוסרית והפוליטית של האו"ם למצוא פתרונות של שלום בין מדינות ובין עמים. המציאות הזו עודדה את העמים לשלב גם את הזירה הפוליטית מדינית במאבק שלהם לשחרור ולעצמאות