תקופת הבית השני בארץ ישראל

תקופת הבית השני בארץ ישראל מתחילה עם עלייתו של כורש לשלטון בפרס. כורש מחליט, משיקוליו שלו, לאפשר לעמים הכבושים לשקם את עצמאותם, לפחות מבחינה דתית. בנוגע ליהודים, כורש מצהיר הצהרה חשובה, המאפשרת את חזרתם של היהודים, אלו שהוגלו עם חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפסה"נ, חזרה ליהודה, כדי להקים את בית המקדש ולחדש את הפולחן הדתי. הצהרה זו פותחת את תקופת הבית השני. תקופה זו ארוכה וכוללת שינויים רבים. תקופת הבית השני מסתיימת עם חורבן בית המקדש בירושלים בשנת 70 לסה"נ, עם זאת ניתן להאריך את התקופה עד לסוף מרד בר כוכבא בשנת 135 לסה"נ.

בשנת 559 לפנה"ס הוכתר כורש כמלך פרס. בתקופתו הפכה פרס לממלכה החזקה ביותר שידע העולם העתיק עד אז: האימפריה הפרסית השתרעה בשיאה מגבולות הודו ועד מזרח יוון ומצרים.

בשנת 332 לפסה"נ מתחילה התקופה היוונית הלניסטית עם כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון מידי הפרסים. אחרי מות אלכסנדר מוקדון התקיימו מאבקי ירושה שבסופו השתלט שלטון הלניסטי, בית תלמי והוא התיישב במצרים, ממנה שלט גם על ארץ ישראל עד שנת 200 לפסה"נ. בשנה זו עברה השליטה על ארץ ישראל לבית סלווקוס שמקום מושבו היה בסוריה. השלטון ההליניסטי התחלף על ידי שלטון רומא בשנת 63 לפסה"נ, כאשר קדמו לכך כמה תהליכים שבהם השפעתה של רומא גברה והתחזקה במהלך השנים.