היישוב היהודי מראשית התיישבות המחודשת בארץ ישראל נאלץ להתמודד עם בעיות ביטחון. בתחילה בעיות הביטחון התמקדו בהגנה על המשק, על התוצרת החקלאית ועל הרכוש, ובהמשך בעיות הביטחון התמקדו בשמירה על היישובים ועל חיי המתיישבים היהודים מפני התקפות כנופיות של ערביי ארץ ישראל. ככל שהיישוב היהודי צמח והתבסס כתחילתה של מולדת ליהודי העולם, בעיות הביטחון התעצמו והפכו למאבק אזרחי – לאומי בין התנועות הלאומיות היהודית והערבית.
בסוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20 הוקמו גופי הביטחון הראשונים. היישוב היהודי היה נתון להתקפות של בדואים, איכרים ערבים וכנופיות שודדים על רקע של סכסוכי קרקע, מים, מרעה ונקמת דם. המושבות הראשונות הפקידו את השמירה בידי שומרים ערבים, למרות הסכסוכים מתוך נקודת מבט שהם מטיבים להכיר את הסביבה ומתוך הכרה בצורף לשיתוף פעולה.
"בר גיורא", בספטמבר 1907 הוחלט על ידי חברי המפלגה "פועלי ציון" להקים ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא". הקבוצה עברה לגליל, שם קבלו לידיהם את השמירה במספר מושבות. חברי "בר גיורא" תבעו העסקת פועלים עבריים ובכך הדגישו את הקשר בין כיבוש העבודה לבין כיבוש השמירה. פרויקט השמירה הראשון היה שמירה על החווה בסג'רה.
"השומר", ב 1909 הוקם ארגון "השומר". אנשי "השומר" היו חברי "בר גיורא" בנוסף לחברים חדשים. בהדרגה כבשו אנשי "השומר" את השמירה ברוב מושבות הארץ.
חברי "השומר" לא ויתרו על רעיון העבודה וההתיישבות. חברי "השומר" עסקו גם בשמירה וגם בעבודה, הם דגלו "בעבודה עברית" ופעלו להעביר את העבודה ואת השמירה לידי יהודים. חברי השומר הקימו את "גדוד העבודה". ארגון "השומר" התקיים עד שנת 1920.
חשיבותם ותרומתם של גופי הביטחון הוא בחיזוק היישוב היהודי, בהקמתו של גוף להגנת הישוב, בהבנה את חשיבות השמירה העברית על הישוב.
"השומר" הקפיד לשמור על ערכים בתחום המסורת הצבאית כמו "טוהר הנשק". אין ענישה קולקטיבית, אלא הענשת האשמים בלבד. כמסגרת ביטחונית הוא הבין את הצורך לתכנן תוכניות כלל ארצית: אירגון השמירה, אירגון כוחות מילואים, הדרכת אנשי המושבות ולפקח על הגנת הישוב.