אישיים מסייעים

אישים וארגונים מסייעים לבניין הבית הלאומי

אליעזר בן יהודה הוא האיש המזוהה ביותר עם החייאתה של השפה העברית כשפת הלאום הוא. הוא עלה לארץ באוקטובר 1881 . הוא יסד מספר עיתונים עבריים שנסגרו מחוסר מימון, נלחם בחוסר הבנה של הישוב הישן הירושלמי ובעוינות החרדים. למרות הקשיים הוא יסד ב-1890 את "ועד הלשון" – הגרעין של "האקדמיה ללשון עברית".  ב 1904 החל להוציא לאור את "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה" – המפעל הגדול של חייו. הוא טיפח סגנון עברי פשוט ובהיר, רצה שהשפה הלאומית תהיה פשוטה, כדי שהעם יוכל להשתמש בה בחיי היום יום. הוא המציא אין ספור מונחים עבריים חדשים,השפה העברית כבשה לעצמה מלכתחילה מקום חשוב בבתי הספר הציוניים.

 הברון רוטשילד, המושבות הראשונות נקלעו לקשיים כלכליים. חובבי ציון פנו לעזרה והברון נענה להם. הברון ביקש לשמור על עילום שם ולכן נקרא "הנדיב הידוע". הברון נטל תחת חסותו את המושבות והביא אנשי מקצוע ללמד את העולים את מקצועות החקלאות, והנהיג "משטר אפוטרופסות" – פקידים יהודים מצרפת.
הפקידים היו משגיחים ומדריכים, הם ניהלו את כלכלת המושבות. המתיישבים קיבלו קצבה חודשית והעסיקו ערבים בעיבוד כרמים. הפקידים זלזלו במתיישבים ודרשו מהם להישמע להם. הם שינו את ענף הייצור, במקום פלחה התרכזו בייצור יין.  ללא הסיוע לא הייתה מתבססת ההתיישבות בא"י.

אהרון דוד גורדון, בגיל  48 החליט לעלות לארץ ישראל. בארץ הוא החליט לשנות את אורח חייו, עבד בחקלאות מתוך אידיאולוגיה, שכדי ליצור עם-אדם יש להפוך את היהודי לאדם עובד בכל צורות העבודה.  תפיסתו האידאולוגית של א.ד גורדון השפיעה על רבים מבני העלייה השנייה, שראו בו דוגמה אישית. לדבריו: "רעיון כיבוש העבודה בידי פועלים יהודים במושבות לא היה רק פרי הצורך בתעסוקה לעולים, אלא גם נושא אידאולוגי עקרוני ומוסרי. בני העלייה השנייה טענו, שהגשמת הציונות צריכה להתבצע בעבודה חקלאית עברית. האיש שניסח רעיון זה כחלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה הציונית, היה אהרון דוד גורדון.

א.ד. גורדון עבד כשכיר במושבות עד שעבר לקבוצת דגניה א', שם הוא נפטר. א.ד. גורדון הטיף להפוך את העבודה העברית לדרגת דת, "עבודה עברית" ו"כיבוש העבודה" היו בעיניו עיקר מהותה של ההתיישבות הציונית.