. מאפייני הקהילה היהודית וההנהגה העצמית בארצות האסלאם :
הקהילה היהודית נהנתה מאוטונומיה דתית ותרבותית מלאה:
כאמור , מעמד הד'ימי של היהודים בארצות האסלאם היה כרוך לא רק בהשפלות ובנחיתות מול המוסלמי, אלא כלל בתוכו גם אוטונומיה דתית ותרבותית שניתנה לקהילות היהודיות .
פירושה של אוטונומיה זאת היה : הנהגה עצמאית של הקהילה , ניהול מוסדות חינוך עצמאיים , כפיפות לשופטים ודיינים של הקהילה ורשות לנהל את ענייני המשפחה , האישות והדת לפי תורת היהודים ולפי ראות עיניה של הקהילה ורבניה.
התוצאה הייתה חוסר התערבות של השלטון המוסלמי בנעשה בקהילות היהודיות ואפשר צמיחתן של קהילות יהודיות ("דינא דמלכותא דינא").
קהילות יהודית כונו קהילות קודש. הקשר הראשוני של כל אדם היה לדתו, ולכן הנאמנות של היהודים הייתה מטבע הדברים ליהדות. היהודים ראו עצמם ערֵבים לגורלה של הקהילה. מנהיגי הקהילה ראו את עצמם כמי שפועלים בשם של האל (השכינה ) למען חברי הקהילה.
בין חברי הקהילה נשמרה תחושת שייכות ומחויבות האחד כלפי השני.
חיי הקהילה היהודית התרכזו סביב בית הכנסת. בית הכנסת שימש לא רק כמקום התפילה של הקהילה היהודית אלא גם כמקום התכנסות חברתית.
בבית הכנסת יכול היה חבר הקהילה לשטוח את טענותיו – אם הוא חושב שנגרם לו עוול …(מותר לו להפסיק את התפילה בשל כך …),מנהג זה נקרא "עיכוב תפילה" (מנהג זה גם מלמד על הערבות ההדדית שהייתה בין חברי הקהילה, כשלאחד מחברי הקהילה מפריע משהו , כולם מחויבים להקשיב לו ולנסות לעזור לו.
בית הכנסת שימש כמרכז קהילתי, שבו העבירו מידע, ערכו שמחות, קיימו תלמוד תורה לילדים ולמבוגרים.
תפקידי הקהילה היהודית היו: מתן שירותי הדת, הקמת ותחזוקת בתי מדרש ובתי כנסת, דאגה וסיוע ליתומים, לאלמנות ופדיון שבויים, הפעלת בתי דין, מינוי פקידי ציבור (מוהלים , דיינים , שוחטים , פרנסים ,חזנים , שמשי בית הכנסת ועוד). הנהגת הקהילה פעלה באמצעות איסוף תרומות ומיסים.